מותו של אופה

מותו של אופה

כתבה גויס ליוינגסטון

תרגום ועריכה יניב דוידסון

בכל פעם שמשה שווילי , מפקד יחידת הבילוש , נזכר במאורעות הערב ההוא, הוא חשב לעצמו שאולי כל זה לא היה קורה אם הוא היה פועל אחרת, אבל מצד שני הוא שאל את עצמו למה אחרי יום עמוס בתחנת משטרת חיפה שהוא ירצה לטפל במה שנשמע כעוד שיחת טלפון שגרתית ולא חשובה במיוחד.

זה היה באחד הערבים שבין ראש השנה ליום כיפור וכל אותו היום עד שעות הערב שווילי היה עסוק בטיפול במעצרם של מספר חשודים בקרב היריות שבמהלכו נהרגה ילדה צעירה. אחרי שנחקרו החשודים העיקריים הם שוחררו מפאת חוסר ראיות. המבט שנתן החשוד בהריגתה של הילדה בדרכו החוצה מתחנת המשטרה כמעט וגרם לתקרית בינו לבין אחד השוטרים היותר קשוחים של התחנה. אחרי הכול אפשר היה להבין את השוטר. את הכעס והזעם שלו על אדם שיש אפשרות שהוא אחראי ללקיחת חיי אדם ,ועוד ילדה ,והכי גרוע לא רק שהוא לא לוקח אחריות על כך ומראה איזושהי חרטה, אלא מפגין סוג של התרברבות בהצלחת מעשה נפשע זה.

אחרי ששווילי סיים לטפל בניירת ולמלא את כל הדוחות הוא החליט ללכת הביתה. בעודו יורד במדרגות התחנה , שמע שיחת טלפון בין היומנאית לבין אזרח. הניסיון הרב שלו וחושיו המחודדים גרמו לו מיד להבין שמדובר בתלונה של אזרח טרחן. אבל היה עוד משהו בחלקי השיחה ששמע שתפסו את תודעתו מבלי שהוא היה מודע לכך באותו הרגע.

עזוב לך הביתה אמרה לו השוטרת. יש לך חיים נכון? אני קולטת במבט שלך שאתה לא יכול להתעלם מהעניין . עוד תתחיל לתקן לאזרחים המתלוננים גם את תאורת הרחוב שלהם בנוסף להכול , ומייד הוסיפה בקול רך , נשי יותר : לך תנוח . מגיעה לך מנוחה .

אבל את הרכות הנשית והאינטימיות היה קשה לשווילי לקלוט באותו רגע.

בסופו של דבר שווילי הסכים עם חנה היומנאית והחליט לסוע ישר הביתה. בדרך למכוניתו הוא שם לב לחמימות נעימה כזו בגופו כשהוא חשב על האופן בו חנה דברה אליו . במעומעם הוא נזכר שהיה מגיב בצורה דומה לאשתו כשהם היו עדיין נשואים. אבל זה היה מזמן. לפני שהיא הכירה את בן הזוג החדש שלה , שאתו היא חייה בניו-יורק. נשים נטו להתייחס לשווילי בצורה דומה , מגוננת , מלבד אשתו לשעבר כמובן .

במכונית האזרחית שלו , שקוע במחשבות על העבודה, הוא ראה שמזג האוויר השתנה. הקיץ הלוהט היה מאחור והתחלף במזג אוויר סתווי קריר ונעים מבלי שהוא יהיה מודע לכך. אני צריך להפסיק להיות כל כך אובססיבי לגבי העבודה. הוא חשב לעצמו. להיות מודע יותר. נוכח יותר כפי שמכנים זאת היום בעידן ההתפתחות האישית ולא לחשוב כל הזמן על העבר ועל העתיד ולהפסיק לדחות דברים כמו ספורט ולצאת לרכיבה עם חברים. לנסות ולזכור שהזמן היחידי שאנו חיים בו הוא ההווה!

אחד המקומות הבודדים שבהם אפשר להגיד ששווילי חי את הרגע- את ההווה : היה במכונית שלו. הוא אהב את הריח של המכונית. והריח היה עדיין של רכב חדש. הוא אהב להחזיק את ההגה. הוא העדיף מכוניות ידניות כי אהב ללפות את ידית ההילוכים. לשמוע את נהמת המנוע. יש משהו במכוניות שגורם לך להרגיש כוח. עוצמה. במיוחד הוא אהב להאיץ שברקע מתנגן שיר קצבי. באותם רגעים הוא חשב לעצמו שהוא בדיוק כמו אותם עבריינים ופושעים שהוא מנסה לתפוס שרבים מהם אוהבים את אותם ההנאות שקשורות לנהיגה במכוניות.

שווילי הגיע לדירתו והחנה את הרכב. הוא התגורר בדירה צנועה אבל הוא היה היחיד בבניין שהייתה לו חצר. הוא תמיד התעקש על דירת קרקע מאז שהוא עבר לגור לבדו. אני חייב לקחת כלב הוא אמר לעצמו מדי פעם , אבל משהו עצר אותו והוא לא ידע בדיוק מה . המחשבה שהוא חוזר לבית ריק קצת הציקה לו אבל מהר מאוד הוא מצא את עצמו שוכח מכל המחשבות האלו על בדידות כשהוא התיישב מול המסך וצפה בסרט טוב. אין כמו להירגע מול סרט עם תסריט אינטליגנטי . העדפה שלו הייתה לסרטים בריטיים וסדרות משטרה.

באותו ערב הוא התקשה לשבת מול המסך. הוא הרגיש לא רגוע. חסר מנוחה. מחשבות שמזמן כבר הפכו לפחות דומיננטיות חזרו ועלו. הוא נזכר באחד מחבריו הטובים. גם כן גרוש. בחור טוב חשב לעצמו. אולי בעצם בגלל זה היא עזבה אותו. נשים לא ממש אוהבות בחורים טובים. הוא ידע שזו הכללה גדולה מדי אבל הוא מצא את עצמו חוזר לחשוב בצורה פשטנית שכזו למרות כל מה שקרא על גירושין ופרידות ואהבות ולמרות המסקנות שהסיבות לגירושין וקשיים זוגיים הן יותר מורכבות . כנראה קשה להיפטר מהדעות והאמונות שאנחנו מאמצים לעצמנו בגיל צעיר במיוחד קשה לשכוח את גיל ההתבגרות, תקופה בה הנערים והנערות שנחלו את ההצלחות הרומנטיות הגדולות ביותר כלומר היו להם הכי הרבה מערכות יחסים לטווח קצר היו אלו שבדיעבד הסתבר היו בעיקר עסוקים בעצמם ,עשו המון מאמצים להרשים את החברה, והיו פחות רגישים ומתחשבים מהאחרים ,. התכונות החיוביות האלו רגישות והתחשבות בסופו של דבר הם מה שמושכות נשים לגברים וגברים לנשים ומהווים את הבסיס למערכות יחסים ארוכי טווח. שווילי התחיל לשים לב שהמיתוס הזה שנשים אוהבות גברים "רעים " וגם ההיפך שגברים אוהבים "רעות" חוזר למודעות בתקופות בה אנשים נפרדים מבני הזוג שלהם ומתחילים לחפש בני זוג חדשים באמצעות יציאה לדייטים! בסיטואציה הזו שוב ישנם כאלו שכמו בתיכון מנסים להרשים , להפגין כוח ואפילו אגרסיביות עד כדי כך התפיסה שגויה שישנם אפילו קורסים וסדנאות שמלמדים שיטה להתחיל עם בנות ולהצליח בדייטים עי שימוש בהעלבות!!

בכל מקרה כל העסק הזה של גירושין והטלטלה שעבר באמצע החיים הפכו אותו למודע יותר כיצד אנשים חושבים מרגישים ומתנהגים וזה עשה אותו בין השאר לבלש טוב יותר.

באותו זמן בחלק אחר של העיר, באזור של פיצוציות ומאפיות הפתוחות עד השעות המאוחרות של הלילה , אנשים באו והלכו ,בעיקר צעירים . הם הגיעו במכוניות, חסמו אחד את השני. ״ישראלים ״פלטו לעצמם כמה מהם . מוזר איך שזה קורה?! . שאנשים מתייחסים לאנשים מאותה ארץ כאילו הם היו מארץ אחרת. ! במקום היו בעיות החנייה הרגילות לאזורים כאלו והייתה ההמולה האופיינית כל כך למקומות מסוג זה בארץ הקודש. גם המאפייה של שאול הייתה שם. נשמעו הרבה קריאות "יא בן זונה, מניאק דפוק" , בין חברים . סגנונות מוסיקה שונים בקעו מהרמקולים של המכוניות. בעיקר מוסיקה קצבית , יוונית ומזרחית אבל לא רק. גם מוסיקה בערבית. וגם באנגלית. הכול בעוצמות ובדציבלים מקסימליים. בליל של שפות אנשים ומגזרים דתות ועדות היו להם נציגים באזור הפיצוציות.

המאפיה של שאול הייתה פתוחה אבל ריקה. אחרי כמה דקות נכנס אליה לקוח אבל לא היה אף אחד בקופה. הלו יש כאן מישהו ? קרא הלקוח. לקוח נוסף הססן פחות נכנס וכנראה הבין שמשהו לא כשורה החליט להיכנס פנימה לחדר האחורי, ושם אחרי שעיניו התרגלו לחשיכה הוא ראה דמות של גבר שנראה ישן שוכב על הרצפה. אבל הבעיה שהוא לא היה ישן. הוא היה מת!

כמה דקות אחר כך הטלפון הנייד של שווילי צלצל. שווילי זה סולימאן. שאול האופה מת. תגיע למאפיה. כנראה רצח . תוך שבריר של שנייה שווילי חיבר את כל הדברים. כל מה ששמע וקלט בתת מודע בשיחה של חנה היומנאית הפך עכשיו להיות מודע והוא הבין ששיחת הטלפון ההיא הייתה קשורה לאירוע הזה. המאפיה שהוזכרה האזור שעליו דיברו ועוד דברים ששמע באותה שיחה התחברו לו עכשיו.

שווילי התלבש ונסע במהירות למאפיה שם חיכה לו סולימאן. משה הקפדנו לא לגעת בכלום . לא לקלקל ראיות.

מה קרה לידידנו שאול המסכן? שאל שווילי

לקוח מצא אותו מת. כרגע הוא יושב בניידת. דבר רק עם אשתו.

המממ. לא טוב. אמר שווילי. עוד מישהו היה במאפיה ? לא , רק אני ענה סולימן.

לאן הדלת הזאת מובילה?. שאל שווילי

לחצר ומשם לסמטה ולרחוב הייתה התשובה . בדקתי כבר את הסמטה ואין שם כלום אמר סולימאן. אבל החדר האחורי היה חשוך שהגעתי. אני הדלקתי את האור. התוקף כנראה כבה את האור שלא יבחינו בו. נראה לי שיש אפשרות שהוא הכיר את המקום. ידע שאפשר לצאת מאחור. ידע איפה המתג של האור.

טוב צריך לשלוח שוטרת לג'וליה אשתו של שאול כדי להודיע לה על בעלה . צריך להזדרז לפני שתשמע מאחד השכנים. אני אסיים פה ואצטרף לשוטרת בדירתם של גוליה ושאול .

יעקוב אזולאי הלקוח שמצא את הגופה חיכה בניידת כפי שהתבקש שם הוא סיפר את מה שראה. הוא התגאה שלא נגע בכלום. אני סוכן ביטוח אמר. נשמעה גאווה בקולו. אני מודע היטב לאפשרות של תביעות . הוא נראה קצת לחוץ אבל בהתחשב בנסיבות זה היה מובן. הוא הרי התחיל בתור אזרח טוב שעושה את חובתו ודיווח למשטרה ועכשיו הוא יושב בניידת אולי אפילו בתור חשוד!

אוקיי אתה יכול ללכת עכשיו אמר שווילי. תודה על שיתוף הפעולה אתה משוחרר . תגיע מחר לתחנה ותחתום על הצהרה . ואל תדבר עם אף אחד לגבי מה שקרה הוסיף בטון תקיף וסמכותי אחד השוטרים הצעירים שנראה שלא מזמן סיים את קורס השוטרים הבסיסי והקצר מדי לדעתם של השוטרים הוותיקים יותר של התחנה.

השוטרת אווה הגיעה במהירות לדירתה של ג'וליה. היא דפקה בדלת אבל לא הייתה תשובה. היא חייגה לשווילי. שווילי לא התפלא לשמוע שג'וליה לא בבית. . הוא נזכר שמזמן אמר לשאול שג'וליה נמצאת יותר מדי לבד והתגובה של שאול הייתה שהוא יודע, אבל בזמן שהוא בעבודה ג'וליה לא נשארת בבית והיא יוצאת הרבה. נפגשת עם חברות . משתתפת בחוגים ועושה הרבה ספורט.

ואכן באותו הזמן בדיוק ג'וליה הייתה בבילוי עם חברתה הטובה.

משהו לא בסדר בקפה ג'וליה ?שאלה אירנה . כי את פשוט יושבת ובוהה בכוס ומסובבת אותה לכאן ולכאן.

זה היה אחרי הסרט. ג'וליה ואירנה שתו קפה כהרגלן אחרי בילוי בקולנוע. אירנה ניסתה להחיות קצת את האווירה ושאלה ברוסית שפת האם של שתי החברות הטובות אם היא בטוחה שהיא לא רוצה פרוסת עוגה מהסוג האהוב עליה. היא שמה לב שמצב רוחה של ג'וליה פחות טוב מהרגיל. הכול בסדר? שאלה אירנה אחרי שג'וליה סירבה לפרוסת עוגה. הכול בסדר הייתה התשובה של ג'וליה. לפי טון הדיבור שלה ברור היה שלא הכול בסדר כי ג'וליה אמרה את זה בצורה כזאת שגם האדם הכי פחות רגיש לדברים האלו היה יכול להבין שמשהו לא בסדר ושהיא מוטרדת.

לא נראה לי שהכול בסדר ג'וליה אמרה אירנה. קודם את מאחרת לסרט. עכשיו את יושבת ככה עם קיסליה ליטסו שזה פרצוף תשעה באב ברוסית אם שכחת את הביטוי . חשבתי שאת רוצה את התינוק ? יוליה הופתעה מעט מהישירות של אירנה אבל מהר מאוד התעשתה ואמרה : כן אני רוצה. בטח שאני רוצה! אמרתי לך שאיחרתי לסרט כי נשבר לי העקב בדרך וחזרתי להחליף לנעליים האלו שאני נועלת עכשיו.

אירנה עשתה תנועה הצידה ולמטה עם הראש ונתנה בג'וליה מבט כזה שאומר הכול ומייד הוסיפה : ג'וליה אנחנו חברות. את יכולה לספר לי את האמת. לא נראה לי שהחלפת נעליים. כי אלו הנעליים שאת בדרך כלל נועלת עם השמלה הזו. אלא אם כן החלפת גם שמלה...

ג'וליה הסתכלה למטה על הנעליים. לא בטוחה כיצד להמשיך. הבינה שהיא צריכה להגיד את האמת במקום להסתבך בעוד שקרים. כן . את צודקת . פגשתי מישהו בדרך ונסחפתי בשיחה. ...

ג'וליה את שומעת את עצמך? הכול נשמע לגמרי הזוי. אני לא קונה את הסיפור הזה אלא אם פגשת את אהבת חייך ולא הצלחת להתנתק ....

ג'וליה הסמיקה בבת אחת וגמגמה משהו שזה שטויות.

לי את יכולה לספר. אנחנו חברות לא?

זה לא שאני לא רוצה לספר אמרה ג'וליה אני פשוט מעדיפה לא לדבר על זה עכשיו.

ג'וליה ,תגידי את האמת את לא מצטערת שהתחתנת עם מישהו מבוגר ממך?

לא מה פתאום. למה את חושבת ככה. אני לגמרי מאושרת עם שאול.

אף אחת לא לגמרי מאושרת. אולי לכמה שניות. כשאת מוצאת את הגוון המדויק של האודם, או שהקפה יוצא בדיוק כמו שאת אוהבת בטמפרטורה הנכונה. אבל חוץ מרגעים אלו אין אושר.

את יכולה להיות כזאת צינית לפעמים הפטירה ג'וליה.

לא נכון. אני פשוט ריאליסטית.

אירנה עבדה במשרד נסיעות. היא הייתה בדיוק הבן אדם המתאים לעזור לג'וליה לשכוח את השעות האחרונות . אירנה דברה וג'וליה ישבה והקשיבה לסיפורים שלה כולל איך בחור צעיר אחד ניסה להתחיל איתה בתור לקולנוע. אירנה הייתה טובה לעצבים. כשנפרדו כל אחת לדרכה אירנה חשבה על ג'וליה. על החיים שלה עם שאול. שהיה חמש עשרה שנים מבוגר ממנה. על התינוק שבדרך. היא עצמה אהבה גברים צעירים. צעירים ממנה אם אפשר. אבל גם שאול היה יכול להיות משעשע, כשהוא לא היה טרוד בעסקים. אבל מה לעשות אין מושלם !

מחוץ למאפייה עדיין היו אנשים רבים. שוטרים בלשים וסתם סקרנים. בתוך המאפיה שווילי ,מרסל הפתולוג וסולימן חיפשו כל דבר שיוכל לעזור להם לדעת מה קרה לשאול . שווילי שם לב שהמגן דוד של שאול נעלם. מגן דוד פשוט וצנוע . קיבל אותו במתנה מההורים שלו. כך סיפר לו שאול יום אחד שבא למאפייה לקנות כמה קוראסונים . כנראה נתלש בזמן המאבק עם התוקף. אם בכלל היה תוקף. עדיין תיאורטית זאת יכלה להיות תאונה. המכה הקטלנית בראש יכלה לקרות מנפילה. במיוחד אם הוא היה שתוי. אבל שאול מעולם לא שתה לידיעתו של שווילי. ובטח שלא בזמן העבודה. הוא לא היה אדם כזה. יכול להיות שזה היה מעשי ידי נרקומן . שהגיע למאפייה. תמיד הם מחפשים כמה שקלים לקנות את הסמים שלהם .

אולי היו לשאול אויבים? אולי היו לו חובות? נושים? שאל סולימאן. לא יותר מהאדם הממוצע ענה שווילי. הוא היה כמו כולם. עם אוברדראפט ורמת חיים גבוהה יותר ממה שההכנסה מאפשרת, מאז שלקיחת הלוואות וקנייה בתשלומים הפכו לחלק מהחיים של כולנו .

בכל מקרה אמר שווילי, נשאל את משפחתו והאנשים הקרובים אליו את השאלות האלו. בינתיים נוציא הודעה שתאונה גרמה למותו של האופה, החליק או משהו. וכך התוקף, אם בכלל היה תוקף, יהיה שאנן ואז אולי נוכל לתפוס אותו. ועוד משהו, תמשיכו לחפש מה יכול להיות כלי הרצח. תחפשו טוב טוב. אף אחד לא זז מכאן עד שלא מסיימים לעשות חיפוש יסודי.

שווילי עמד לצאת ולנסוע לדירתה של ג'וליה שלפתע נשמעה קולה של אישה היסטרית , תנו לי להיכנס! אני חייבת להיכנס! אני ג'וליה. אשתו של שאול. מה קרה? היה שוד? שאול בסדר? שווילי תגיד לי בבקשה שהכול בסדר . שווילי הלך לכיוונה של ג'וליה וחיבק אותה. ג'וליה , אמר שווילי אני ממש ממש מצטער. לצערי הייתה תאונה. שאול מת. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה. כנראה נפל וקיבל מכה בראש. אני ממש ממש מצטער. לא לא. אמרה ג'וליה מחזיקה את ראשה בין ידיה. אני לא מאמינה. זה לא יכול להיות. איפה הוא ?אני רוצה לראות אותו. שווילי לקח אותה לגופתו של שאול. ברגע שג'וליה ראתה את שאול היא התחילה לבכות. יותר נכון להתייפח. דמעות גדולות זלגו מעיניה. והיא בכתה בקול רם ללא מעצורים. תעשו משהו היא אמרה תוך כדי שהיא בוכה. אי אפשר להשאיר אותו ככה על הרצפה הקרה. תעזרו לו בבקשה.

אחד השוטרים הרגישים יותר, ששווילי כבר מזמן התלבט אם הוא מתאים להיות שוטר, הביא חבילת ממחטות נייר קטנה ונתן אותה לג'וליה . ג'וליה אנחנו נדאג להכל אמר שווילי. עכשיו אני מציע שניקח אותך הביתה. בואי סיימנו פה. אם מישהו עשה לו את זה אנחנו נמצא אותו. אני מבטיח. ג'וליה התקשתה לצאת מהמאפייה ולהיפרד סופית לעולמי עד מבעלה שאול. אחרי כמה זמן שג'וליה עמדה ובכתה ליד בעלה המת שווילי חיבק את כתפה וליווה אותה הביתה. ג'וליה נכנסה לדירתה ואז לפני שסגרה את הדלת בבת אחת הסתובבה לשווילי . מה לגבי פואד? שאלה. איפה הוא? הוא תמיד במאפייה? שווילי היסס לרגע ואז אמר: אנחנו לא יודעים איפה הוא. אנחנו נחפש אותו. נבדוק הכול . אני מבטיח לך שנעשה את כל מה שצריך כדי לגלות מה קרה לשאול .

שווילי השאיר את ג'וליה בדירה עם השוטרת אווה. הוא הבטיח לחזור מאוחר יותר. אחרי שיסיים כמה דברים חשובים .

בדרכו למכונית הוא שאל את עצמו איך יכול להיות שהוא שכח את פואד שעובד עם שאול כבר עשרים שנה מאז שהיה נער? פואד החביב. החרוץ . החייכן. שתמיד נמצא במאפיה. ואיך זה קרה שדווקא היום מכל הימים הוא לא היה במאפייה? ורגע למה הוא בעצם לא נשוי? האם יש משהו מסתורי בעברו של פואד? האם יכול להיות שהיה מסוכסך עם שאול? ואולי אני סתם מרובע. מיושן. אני צריך להיזהר מקפיצה למסקנות. כל כך הרבה עוולות נעשו בעקבות טעויות כאלו בחשיבה. לא כולם צריכים להתחתן כמו שההורים שלי תמיד אמרו לי. במיוחד אמא שלו אמרה לו ואחר כך הייתה גם מוסיפה את דעותיה על תפקידיה של האישה שהם היו בעיקר לשרת ולטפל בבעל . וזה היה צפוי שהיא תחשוב ככה על רקע התרבות הגרוזינית ממנה היא באה אבל מצד שני למרות תפיסת העולם הפטריאכלית הזו של אמו , הייתה לה את החוכמה הזו שיש לנשים רבות שבאות מחברות ותרבויות שבהן כביכול האישה נשלטת על ידי בעלה. נשים שיודעות איך לא לפגוע באגו המאוד שביר של הבעלים ה"גבריים" שלהם. נשים שבסופו של דבר הן הקובעות והמחליטות ואלו שבפועל מנהלות את המשפחה. אפילו ג'ינגס חאן שללא ספק נחשב לאחת הדמויות הגבריות ביותר בהיסטוריה היה מודע לכוחן של הנשים והחולשות של המין החזק ולכן אסר על גברים להחזיק בכסף!! זה היה תפקידה הבלעדי של האישה! לפעמים אמא שלו הייתה מוסיפה את דעותיה על הנשים הרוסיות. הם יותר מדי. מודרניות. פמיניסטיות. הן לא עושות כבוד לבעל כמו שאנחנו עושות. הן אפילו יכולות לגדל ילדים לבד. בלי גבר. עד כדי כך !

אבל בכל זאת עדיין אי אפשר לשלול שום דבר ואף אחד הייתה המחשבה האחרונה של שווילי לגבי פואד.

שאול חי בגפו כעשרים שנה לפני שהתחתן עם ג'וליה בטקס אזרחי בקפריסין. הסיבה לכך הייתה שג'וליה הייתה יהודייה רק מצד האב כמו רבים מיוצאי ברית המועצות ולכן לא יכלה להתחתן ברבנות. ג'וליה שינתה את חייו של שאול. הוא היה שמח יותר. גמיש יותר. נהנה לתת אהבה במקום לדרוש שתהיה הדדיות מושלמת. הוא כבר לא היה צריך את זה ככה. הוא השתנה. אף אחד לא התפלא שג'וליה הייתה בבילוי בקולנוע בזמן ששאול היה במאפיה. הוא רצה שהיא תצא לבלות. הוא אפילו קצת התעקש על כך. שאול גם היה מעסיק טוב. הוא ידע להתייחס לעובדים שלו בכבוד. והם אהבו אותו. ונתנו לו כבוד בחזרה. שווילי התקשה לחשוב שפואד יעשה משהו רע לשאול. והוא לא רצה שזה יהיה כך. אבל אם בסופו של דבר פואד לא חשוד, אז זה לוקח את כיוון החקירה למקום אחר לגמרי! והכיוון הזה מצא חן בעיניו עוד פחות.

שווילי חזר למאפייה והתמונה של השתלשלות המאורעות שהובילו למותו של שאול נעשתה ברורה יותר: כנראה היה מאבק. בסופו של דבר שאול נפל על אחד ממוטות הברזל נחבל בראשו ומת מהפציעה הקשה.

שווילי סימס לאווה. השוטרת שהייתה עם ג'וליה. תחזרי אלי כתב..

כמה דקות אחר כך הנייד שלו צלצל. אם אפשר לקרוא לזה צלצול כי זה היה שיר שהיה אהוב על שווילי במיוחד. הצעירים קראו לזה רינגטון . הוא ביקש מאחד השוטרים הצעירים בתחנה לעשות את זה בשבילו. הוא בדיוק היה בגיל הזה שכל עניין המחשבים והטכנולוגיה כמעט פסח עליו.

זאת אווה. בקשת שאתקשר. כן אמר שווילי. מה קורה עם ג'וליה?. היא דברה כבר עם הילדים של שאול? תשאלי אותה לגבי פואד. אם היא יודעת איפה הוא גר. תשאלי אותה עכשיו. אני מחכה על הקו. אחרי זמן קצר אווה אמרה שלדברי ג'וליה פואד שוכר דירת חדר בחיפה. אבל היא לא יודעת את הכתובת המדויקת . ולמיטב ידיעתה של ג'וליה כשפואד לא בחיפה הוא נוסע לכפר שלו ליד נצרת.

שיחת הטלפון הסתיימה וסולימאן בא לקראתו של שווילי. משה הוא אמר, יש מישהו שרוצה לספר לנו משהו. שכן שגר ממול.

ראיתי לפי כל ההמולה והמשטרה שקרה משהו רציני .אז החלטתי לבוא ולספר לכם באופן אישי את מה שאני יודע. אני שכן שגר ממול למאפייה. קוראים לי אליעזר. אני זה שהתקשר לתחנה מוקדם יותר לדווח על גנב שנכנס למאפייה. בעצם ילד.

אה אז אתה השכן שהתקשר למשטרה? אמר שווילי . כן אני התקשרתי לדווח על התאורה והגנב. ובגלל שתאורת הרחוב לא עבדה יכולתי לראות פנימה לתוך המאפייה דרך החלון . ראיתי שאין אף אחד במאפייה. רק הילד שגונב מאפים. את פואד ראיתי יוצא מוקדם יותר עם התרמיל הקטן שלו. אני זוכר שזה נראה לי מוזר. בדרך כלל הוא יוצא עם התרמיל רק בסוף יום העבודה. רגע בעצם הוא יוצא עם התרמיל רק שהוא מפקיד כסף. אבל אתמול היה יום רביעי והבנקים סגורים אחר הצהריים . שאול מתעקש שההפקדות יהיו רק אצל פקיד אנושי ולא בכספומט . הוא לא סמך על כל הטכנולוגיה והמחשוב. הוא רצה לראות קבלה. שחור על גבי לבן מהפקיד בבנק. הוא היה מהדור הישן. אה כן נסחפתי. זה קורה לי. אתם יודעים בגיל שלי.... אז הילד היה בן עשר בערך הוא רץ מהר. אני מצטער אבל לא ראיתי את הפנים שלו אז לא אוכל לזהות אותו. לא חשוב אמר שווילי. הילד כנראה סתם עשה מעשה שובב. לא נראה לי שהוא קשור לכל זה. הבנתי שאתה יודע איפה גר פואד נכון? תוכל להראות לנו? זה יעזור לנו מאוד.

מספר דקות לאחר מכן שני הבלשים ואליעזר נכנסו למכונית האזרחית של שווילי ונסעו לכיוון דירתו החיפאית של פואד.

כשהגיעו לרחוב שבו גר פואד, אליעזר הצביע על אחד הבניינים הישנים שהיו ברחוב. הבלשים החנו את הרכב ובקשו מאליעזר להישאר בפנים ולחכות להם לפני שהם יצאו ודפקו באחת הדלתות של הבניין.

גבר בעל הבעת פנים כעוסה פתח להם את הדלת. למה שאני ידע איפה פואד גר ?הייתה תגובתו לשאלתם.

אנחנו שואלים פה את השאלות ואם לך יש שאלות אז אתה יכול לשאול אותם בתחנה אדוני , אמר סולימאן בקול סמכותי שלא משתמע לשני פנים כשהוא מישיר מבט לדייר שנראה כמו מישהו שלא כדאי להתעסק איתו ובטח לא להימצא מולו בזירת אגרוף .

ערבים תמיד עושים בעיות אמר הדייר בהתרסה ברורה כשהוא בוחן את תגובתו של סולימן .

כן אתה צודק לגמרי. אנחנו יכולים לעשות הרבה בעיות. כמו לעצור אותך לכמה ימים אם ממש בא לך אמר סולימאן .

עזוב, אמר שווילי. לא שווה להתעסק עם אנשים כאלה. חבל על המילים המבוזבזות. אתה רוצה להגיד לנו או לא איפה פואד גר?

תבדקו למטה. לפעמים אני רואה איזה דייר ערבי מסתובב בקומה התחתונה.

הבלשים ירדו קומה ודפקו בדלת שהיה כתוב עליה מר וילנר אבל לא הייתה תגובה.

מר וילנר פתח בבקשה את הדלת אמרו הבלשים אחרי שהבינו שיש מישהו עומד מאחורי הדלת בגלל הצל שנראה דרך העינית שבדלת.

הפעם הייתה תגובה. שוב פעם אתם, מה אתם רוצים ממני עכשיו, אין לי מה להגיד לכם נשמע קול של איש מבוגר מבפנים.

מר וילנר אנחנו מהמשטרה. תפתח לנו. אנחנו רק רוצים לדבר אתך בקשר לפואד.

מר וילנר פתח את הדלת בהיסוס. הוא נראה מפוחד. קצת רועד. שלום אדוני אמר סולימאן. אין לך מה לדאוג אנחנו מחפשים את פואד. הוא בבית?.

לא . הוא לא כאן.

אבל האם הוא גר כאן? שאל שווילי

לפעמים הוא בא לכאן ולפעמים ישן כאן אבל הוא לא בבית כרגע הייתה תשובתו המעורפלת של מר וילנר שממנה אפשר היה לנחש הוא מנסה להתחמק לתת תשובה ישירה לשאלה .

מר וילנר אפשר להיכנס בבקשה?

בלית ברירה ובחוסר רצון מופגן מר וילנר הכניס את הבלשים.

מר וילנר כמו שאמרנו מקודם אין לך מה לדאוג. אנחנו רק צריכים לשאול אותך כמה שאלות לגבי פואד.

למה? האם משהו קרה לפואד?

עד כמה שידוע לנו לא קרה לו כלום. אבל יש איזה עניין משטרתי ואנחנו צריכים לדבר איתו.

מר וילנר תוכל להראות לנו איפה הוא ישן?

אין לו מקום קבוע פעם בסלון. פעם על מזרון.

אז מה זאת הדלת הזאת. ?שאל סולימאן

סתם דלת. אין לכם מה לחפש שם.

מר וילנר תפתח בבקשה אחרת נצטרך לפתוח אותה בעצמנו!

אפשר היה לקלוט מההתנהגות של מר וילנר בעיקר משפת הגוף שלו שהוא מסתיר משהו מאחורי הדלת הזו. מר וילנר שהבין שאין לו ברירה פתח לבסוף את הדלת. בצד השני התגלה מין תא, בית סוהר עירוני. חלל חשוך שבו חלון קטן עם סורגים . הריהוט היה בסיסי ביותר. מיטת יחיד שולחן קפה ועליו גאזיה. היה גם ארון ישן וכיור קטן . ברור היה שפה מתגורר מישהו באופן קבוע.

למה שיקרת ? למה לא סיפרת לנו שפואד גר אצלך. אמרת שלפעמים הוא בא ולפעמים ישן אצלך אבל רואים שהוא דייר קבוע פה.

מה כולם רוצים ממני? אמר מר וילנר.

שוב אתה אומר מה רוצים ממני. זאת הפעם השנייה. מי עוד היה פה חוץ מאתנו ? מי מחפש את פואד מלבדנו. תפסיק לשקר לנו ותענה אחרת לא תהיה לנו ברירה ונצטרך להוריד אותך לתחנה. ותאמין לנו אנחנו ממש לא רוצים לעשות לך את זה.

אוקיי בסדר אני אגיד לכם הכול נאנח מר וילנר . היה פה גבר אחד. לפניכם . מעולם לא ראיתי אותו לפני כן. אני לא יודע מי הוא.

עכשיו אנחנו מתקדמים. אה אז היה פה גבר. זאת התחלה. תאר איך הוא נראה.

לפני שמר וילנר הספיק לענות סולימאן שאל: איך פואד בתור דייר? משלם בזמן?

הוא מביא דברים מהמאפייה. מתקן לי דברים. הייתה תשובתו של מר וילנר.

של מי התמונה של החתן והכלה?

אחותו של פואד עם בעלה. הזמינו אותי לחתונה.

למה יש לי הרושם שאתה מסתיר משהו? אמר שווילי ומיד המשיך ואמר: אם זה קשור לחוקיות של הדייר אז אל תדאג. זה לא מעניין אותנו אם אתה מעלים מס או משכיר ללא אישור.

אותנו רק מעניין למצוא את פואד אז כדאי שתגיד לנו כל מה שאתה יודע.

בוא נמשיך עם הטיפוס שבא לחפש את פואד. מה עוד אתה יכול לספר לנו עליו?

אני לא רואה טוב. אמר מר וילנר. יש לי בעיית ראייה. אז אני לא יכול לתאר אותו כל כך. . אבל הוא אמר שאמסור לפואד שיטפל בחשבון או ש....

או ש ... מה?

זה מה שאמר. הוא היה גבוה. לא צעיר ולא מבוגר. מבטא רוסי. נראה לי היה לו שיער בלונדיני קצר.

אוקיי מר וילנר. מצטערים על כל האי נעימות הזאת. תאמין לנו אנחנו לא אוהבים לעשות את זה לאזרחים שומרי חוק ואתה נראה לנו אחד כזה. אנחנו לא כמו שחושבים עלינו. אנחנו לא שוטרים שמחפשים סתם להטריד אזרחים. למרות מה שכתוב לפעמים בעיתונים. תבוא מחר לתחנה. נראה לך תמונות של עבריינים. אולי תזהה את הבן אדם הזה שהיה פה לפנינו ואם תראה את פואד תמסור לו להגיע לתחנה. הוא בצרות ולא כדאי לו להמשיך ולברוח שלא יסתבך עוד יותר.

סולימאן רצה להגיד עוד משהו אבל לפני שהוא הספיק הנייד של שווילי צלצל. אנחנו צריכים לזוז אמר לסולימאן. השוטרים נפרדו בחיפזון ממר וילנר הורידו את אליעזר ליד ביתו ונסעו במהירות לדירת האבלים .

בדרך שאל שווילי את סולימאן מה דעתו על מר וילנר. הוא לא אומר את כל מה שהוא יודע הייתה התגובה . לסולימאן הייתה אינטואיצה טובה לגבי אנשים. וגם אינטליגנציה רגשית גבוהה. במיוחד ידע מתי הם משקרים ומתי לא. הוא ניחן ביכולת לקרוא אנשים. הוא גם ידע כיצד להתחבר לכל מיני טיפוסים ואנשים נטו לתת בו אימון. מין חוכמת רחוב כזו. הוא ושווילי שהבין את המניעים של בני האדם וידע להיכנס לפרטים הקטנים של החקירה מבלי לאבד את התמונה הגדולה היו צוות חוקרים כמעט מושלם. השילוב הזה אפשר להם לפענח יחד מקרים רבים של פשע.

יכול להיות שהדירה בדמי מפתח המשיך סולימאן לחוות את דעתו על מר וילנר . יש עדיין יחסית הרבה אנשים במיוחד מבוגרים שגרים בחיפה בדמי מפתח. זה עדיין די מקובל . אבל החוקים די נוקשים לדיירים האלו וכל הפרה שלהם יכולה להביא לביטול החוזה.

מטריד אותי, חשב שווילי בקול רם, למה זקן כמוהו יסתכן בהפרת חוזה ואיבוד מקום מגוריו עבור כמה שקלים בודדים.

תתפלא אמר סולימאן . עד כמה שקלים בודדים משמעותיים לאדם שחי על קצבה.

בינתיים הבלשים שווילי וסולימאן שכחו לגמרי את הבטחתם לאליעזר להחליף כמה מילים עם קרביץ אחד השכנים שגר ליד המאפייה. הם תכננו לעשות זאת אחרי שהם הורידו את אליעזר. אליעזר רצה שהם ילחצו עליו, על מר קרביץ, שיפסיק לשים את שקיות הזבל שלו מחוץ לדירה. לדברי אליעזר האשפה שלו נשארת בחוץ כמה ימים. והריח פשוט בלתי נסבל.

אם הם היו זוכרים את בקשתו של קרביץ אז הם היו יכולים לחסוך לעצמם הרבה זמן ועבודה לגבי הבנת האירועים שקדמו למותו של שאול האופה.

אחרי נסיעה קצרה הבלשים הגיעו לדירתם של שאול וג'וליה. השעה הייתה כמעט אחת אחרי חצות. בדירה היו ג'וליה ושני ילדיו של שאול רות דוד ובעלה של רות יהודה.

הבלשים נכנסו והתיישבו על כסאות פלסטיק חדשים שכנראה הוצבו בסלון בשעות האחרונות. ברור היה שפה לא הולכים לשבת שבעה על הרצפה . ראשית אנחנו מאוד מצטערים על מה שקרה לשאול אמר שווילי. גם אנחנו אהבנו וכיבדנו אותו מאוד. אבל אין לנו ברירה אנחנו חייבים לשאול אתכם כמה שאלות.

אתם יודעים אם לאבא שלכם היו אויבים? האם מישהו היה יכול לרצות להרוג אותו?

מי יכול לרצות להרוג את אבא שלנו. שאל דוד . שווילי הרגיש שדבריו הרגיזו את דוד . אולי הוא לא אהב את המחשבה שמישהו ישנא את אבא שלו עד כדי כך שירצה להרוג אותו. אבל היו דברים מעולם. זה קרה לאורך כל ההיסטוריה וכפי הנראה ימשיך לקרות. ככה זה שמדובר בבני אדם. ברגשות. במחשבות ובאמונות. במיוחד שמדובר בקנאה. בכעס. בכבוד. באגו.

דויד איפה היית הערב? המשיך שווילי.

הייתי במשרד. לבד. הייתה תשובתו של דויד. שרה אשתי ידעה על כך. אבל למה אתה שואל את השאלות האלו?

מצטער אני חייב. זה הנוהל ענה שווילי. אף אחד לא מאשים אף אחד. הסיבה לשאלות האלו היא על מנת לשלול אנשים וזה הכול! אבל מובן לגמרי שאתה מגיב כך. מתוך כעס. כאב. ככה זה עם כולם במצבים כאלו זה טבעי ולגמרי מובן.

בעבודה הזו של בלש יש הרבה עבודה אפורה. למרות מה שחושבים שהעבודה של בלש היא כל הזמן אקשן . כנראה בגלל הדרך שזה מוצג בטלוויזיה ובסדרות הבלשיות שצצות עכשיו כמו פטריות לאחר הגשם. סדרות משטרתיות שקשורות לפשע ולטרור העולמי. סדרות שמשלבות פעילות משטרתית וצבאית נוסחה מנצחת במיוחד בשביל המפיקים של הסדרות האלו. אפילו העבודה המשרדית מוצגת בסדרות האלו בצורה שעשויה לעורר קנאה.

במציאות בעבודה של שוטרים יש הרבה ניירת. הרבה בינוניות . תסכול. וגם חוסר משמעות יכול להתגנב פנימה.

אבל יש רגעים בהם הכל שווה. רגעים של זרימה. שמאבדים תחושה של זמן . כמו שקורה לאמנים יוצרים וממציאים . ואפילו לאנשי מקצוע שהם לא מתחום האומנות והיצירה. לדוגמא רופאים. ופסיכולוגים ומטפלים שמצליחים להגיע לאבחנה או להבין את מה שהמטופל צריך ואיך לרכוש את אמונו. רגעים שמרגישים סיפוק גדול ואולי הרגעים היחידים של אושר אמיתי בחיים. וכך בדיוק הרגיש שווילי בזמן שהוא חקר את משפחתו של שאול. הוא היה מרוכז. חד. מנתח את הדברים. מנסה לראות את כל התמונה. לקשר בין הפרטים. הוא היה מודע לכל מילה ותנועה של האדם מולו. לטון הדיבור. למבט בעיניים. מנסה לגלות את הכוונות מאחורי המילים. לזהות את הרגש האמיתי והאם האדם משקר או דובר אמת.

אוקיי. המשיך שווילי. רות איפה את היית הערב?

בבית עם הילדים. כמו כל ערב כמעט. לעומת דוד התגובה של רות הייתה הרבה יותר רגועה. מה שבטוח היא לא הייתה תוקפנית כמו אחיה.

איך נודע לכם על הרצח? האם בטלפון הנייד או בנייח?

שרה התקשרה אלי לנייד. אמר דוד. שרה אשתי. ג'וליה הודיעה לה קודם. כנראה לא השיגה אותי.

זאת אומרת שבעצם היית יכול להיות בכל מקום בזמן ששרה הודיעה לך . לא רק במשרד?! שווילי לא חיכה לתשובה ומייד המשיך לשאלה הבאה.

ואיך הגעתם לכאן? ביחד או לחוד. אני מבין ששניכם גרים בנתניה.

הגענו לחוד אמרו רות ודוד בו זמנית

לא הגעתם ביחד? למה לא נסעתם ברכב אחד למרות שכולכם גרים בנתניה ?

באותו רגע שקיבלנו את ההודעה פשוט נכנסנו כל אחד לאוטו שלו. לא אמורים לחשוב על להיות מנומסים שמודיעים לך שאבא שלך מת. . להתחיל להציע טרמפים. להיות מתחשבים?! נכון? אמר דויד באופן שהיה ברור שהוא כועס.

יהודה, החתן העירקי ,(ככה נהג שאול לכנותו) התערב.

היינו בבית. אני ורות. ואז ג'וליה התקשרה. מהר ארגנתי בייבי סיטר לילדים ונסענו ישר לכאן.

ג'וליה ואיפה את היית הערב?

אני הייתי בסרט עם אירנה. אחר כך שתינו קפה. בקולנוע.

ג'וליה ראית את שאול לפני הסרט?

כן . עברתי במאפיה בדרך לקולנוע. אמרתי לו שיש אוכל בשבילו ושאחזור בסביבות עשר .

אני לא בטוחה אם פואד היה . בעצם כן הוא היה נזכרתי כי אמרתי לו שיזכיר לשאול שיש אוכל בבית שצריך לחמם.

ג'וליה באיזה סרט היית? ואת יכולה לספר קצת על מה היה הסרט?

התגובה של ג'וליה הייתה מהירה מאוד . מהירה מדי לטעמו של שווילי.

ג'וליה ספרה על החלק הראשון של הסרט אותו היא פספסה. זה היה החלק שאותו תיארה לה אירנה. היה לה קל יותר לספר משהו שכבר תארו לה במילים. עשו את הסדר במשפטים בשבילה והיא ממש צטטה את אירנה לשווילי. : סרט על הבדלי המעמדות באנגליה. בתחילת המאה העשרים. בימוי טוב. שחקנים נהדרים. תסריט אינטליגנטי.

אוקיי בסדר. ואחרי הסרט איך הגעת חזרה מהקולנוע?

הגעתי לקולנוע באוטובוס וחזרתי במונית.

הבלשים שאלו עוד כמה שאלות ולבסוף ניפרדו מבני המשפחה ויצאו לדרכם .

במדרגות בדרך לניידת סולימאן שלא דבר עד כה אמר: אני לא מאמין לסיפור של הבן. הוא מסתיר משהו. הוא היה עצבני ותוקפני בצורה שלא מתאימה אפילו לסיטואציה הזו שאבא שלו מת.

נראית לא רע הוסיף סולימאן. ג'וליה אני מתכוון.

שווילי לא הגיב במכוון להערה של סולימאן. הוא שינה את הנושא ושאל: מה אתה אומר שנלך לשתות משהו? השעה מאוחרת ואשתי תעשה לי פרצוף אמר סולימאן . אין לי בעייה להתמודד עם גנבים ופושעים ועם כלי נשק ....אני לא פוחד משום דבר חוץ מדבר אחד מהפרצוף הזה שאשתי עושה לי שהיא לא מרוצה. אז פעם אחרת משה.

כל אחד והצרות שלו אמר שווילי. אז נתראה מחר. חייבים לאתר את מיכאל האח למרות שכבר שנים ששאול לא בקשר איתו .

אחרי שהבלשים הלכו עייפות גדולה נפלה על ג'וליה והיא נכנסה לחדר השינה. אבל לפני שהיא נשכבה לישון היא חייגה לאירנה וספרה לה כל מה שקרה ובקשה שתגיד שהם היו ביחד מהשעה חמש ולא תספר שהיא איחרה. אחר כך היא עשתה שיחה נוספת. הפעם ארוכה יותר…..

ג'וליה התקשתה להירדם . היא התהפכה מצד לצד ולא יכלה להפסיק לחשוב על שאול וכל מה שקרה ומה שיהיה עכשיו ששאול איננו. היא הרגישה את התחושה המשונה הזאת שאנשים מרגישים שמישהו קרוב אליהם נפטר רק לפני כמה שעות. עדיין לא בטוחים שזה אמיתי. שזה באמת קרה. שאולי בעצם זה חלום. זה דבר כל כך קשה לתפיסה שאדם קרוב שאותו ראית באותו יום לא יהיה יותר למחרת כשתתעורר ליום חדש. לבסוף ג'וליה נרדמה אבל התעוררה מוקדם בבוקר עם תחושת מועקה גדולה.

בשעות המוקדמות של אותו הבוקר שני גברים ירדו במהירות לקומה התחתונה בבניין של מר וילנר.

וילנר פתח את הדלת אבל השאיר את שרשרת הביטחון. מה אתם רוצים הפעם? אמר וילנר שהוא מציץ דרך החריץ שבין הדלת והמשקוף. שתוק, אמר אחד מהם ודחף את הדלת בחוזקה. השרשרת נקרעה והדלת נפתחה פנימה והשניים נכנסו וסגרו אחריהם את הדלת. הדלת הייתה כבדה ואטומה , וזאת הסיבה שכנראה אף אחד לא שמע כלום.......

באותו בוקר שווילי הגיע מוקדם מהרגיל לתחנה.

בתחנה חיכה לו השוטר גרוס שנראה גאה בעצמו.

שווילי השגתי את הכתובת של מיכאל. אחיו הצעיר של שאול.

למראה הכתובת שווילי הבין מה יכול היה לגרום לנתק בין האחים.

מיכאל אחיו הצעיר של שאול התגורר בשכונה החרדית של חיפה. שאול התגורר לא רחוק אבל למרות הקרבה הם חיו בעולמות נפרדים. העולם החילוני המודרני מצד אחד.והעולם הדתי מצד שני. עולם שבו יהודים אמורים להתחתן רק עם יהודים ושנישואי תערובת נחשבים בטעות להתבוללות . ג'וליה אשתו של שאול גיסתו של מיכאל הייתה לא יהודייה. היא הייתה גויה. ואת זה כנראה מיכאל החרדי החוזר בתשובה לא קיבל.

נעמי ומיכאל קיוו מאוד ששאול יבין שהוא טועה בדרך החילונית שלו ושהוא יגייר את ג'וליה. לנעמי, שהייתה אישה חמה ומשפחתית, היה חשוב שהאחים יחזרו להיות בקשר ושכולם שוב יוכלו לאכול יחד בערבי שבת וחג.

אבל האחים היו עקשנים. גם שאול וגם מיכאל. אולי שונים באמונתם אבל דומים באופיים. אחים לא?

בבוקר למחרת מותו של שאול שוטר חיכה למיכאל מחוץ לבית הכנסת. מר לוינסון?

מיכאל לא נראה ממש מופתע למראה השוטר העומד מולו. כן זה אני הוא אמר. מה קרה הפעם? שוב פרצו לי לחנות? לא פרצו לך לחנות . אני באתי בקשר לאחיך. אני מאוד מאוד מצטער אבל יש לי חדשות לא טובות . אחיך מת.

מה אח שלי מת? אתה בטוח? אתה לא מתבלבל? השוטר לא הגיב רק עשה עם הראש את התנועה הזו שממנה אפשר להבין שאין פה טעות. אני לא מאמין אמר מיכאל לבסוף. איך זה קרה. ? מתי? איפה? ומה עם הילדים?

הילדים של אחיך יודעים. אבל אני צריך שתבוא לתחנה ושם תוכל לקבל את כל המידע לגבי מותו המצער של אחיך.

מיכאל הלך אחרי השוטר לניידת ואחרי נסיעה קצרה מהרובע החרדי של חיפה הגיעו השניים לתחנת המשטרה שבעיר התחתית ונכנסו לבניין .

ויקטור חיכה לג'וליה בבית הקפה . זה היה מסוג בתי הקפה שבו היו סיכויים קלושים שיזהו אותה. בית הקפה היה באזור שהיה פעם שוקק חיים. אבל כמו במקומות רבים בעולם גם האזור הזה של חיפה השתנה כתוצאה משינויים בהרגלי הקניות והבילויים של האנשים. בתי העסק עברו מהרחובות לתוך הקניונים . גם חלק מבתי הקפה והמסעדות . באזור היו גם שינויים בהרכבי האוכלוסייה. היו יותר עולים חדשים. ממהגרים . פליטים. עובדים זרים. האזור הפך למעוז של יוצאי ברית המועצות לשעבר. חלקם הקטן היו עבריינים שהחליטו לנסות את מזלם בישראל שאולי נתפסה בעיניהם כ'מיני אמריקה'. אבל רובם היו אזרחים שומרי חוק. שרק רצו להתפרנס בכבוד בישראל. למרות זאת ג'וליה עדין הייתה מודאגת שיזהו אותה. במיוחד בגלל הקרבה היחסית של האזור לדירתה.

ג'וליה נכנסה לבית הקפה וברגע שראתה את ויקטור יושב היא הרגישה את הדבר הזה שקשה לתאר אותו במילים שנמשכים פיזית לאדם מסוים. שנמשכים למראה החיצוני שלהם וגם לשפת הגוף ולדיבור, ובמיוחד לדרך בה האדם משתמש בהבעות פנים ובעיניים.

היא בדיוק התכוונה לרוץ כדי לחבק אותו אבל אז הוא התרומם וקרא: ג'וליה איזה הפתעה !הוא תמיד היה שחקן טוב. היא כמעט האמינה לו בעצמה אבל היא ידעה שהוא רק נזהר ומנסה להראות כאילו הם נפגשו במקרה וזה לא היה מתוכנן.

ג'וליה התיישבה בזמן שויקטור הלך להביא קפה. הוא חזר מחייך את החיוך הנעורים המקסים שלו. ויקטור היה שובר לבבות. עדיין. אבל ג'וליה התקשתה להשיב לו חיוך. המחשבה שאולי ויקטור קשור לאירועים האחרונים הייתה הסיבה שהיא לא החזירה לו חיוך.

תשבע לי שאתה לא קשור אמרה מייד.

ויקטור נשבע. איך בכלל יכולת לחשוב?

כי הרי אמרת שתעשה הכל כדי שנהיה ביחד.

ג'וליה את מכירה אותי . נכון.? את יודעת שאני לא הייתי עושה דבר כזה.

אני לא יודעת אם אי פעם הכרתי אותך. גם אז ברוסיה לא בטוחה שידעתי מי אתה בדיוק. ולמה היינו צריכים לברוח מהדירה שלנו במוסקבה באמצע הלילה כמו גנבים.

ויקטור נשאר רגוע. לא נראה עליו שהוא כועס או נעלב או מרגיש רע עם מה שג'וליה אמרה לו. הוא פשוט הסתכל לה בעיניים ואמר בקול רגוע: אבל היו לנו גם תקופות יפות ביחד. נכון? הוא ידע איך להגיב לדברים כאלו שנאמרו לו על ידי נשים. גם לביקורת , לתלונות., להאשמות. הייתה לו את הדרך המיוחדת הזו את הכישרון הזה את האינטליגנציה הרגשית הזו שיש לגברים מסוימים באינטראקציות שלהם עם נשים. וכנראה זה גם היה אחד הדברים שהפכו אותו מושך כל כך. הוא היה מסוג הגברים שהגבריות שלהם מתבטאת בעיקר בשקט הפנימי שלהם.

ויקטור אני צריכה לדעת יותר. אני מרגישה שאני לא יודעת כלום עליך. אני אפילו לא יודעת איפה אתה גר. אם יש לך עבודה.כלום!

אני יודע. אני מצטער. אספר לך הכל שהמצב ירגע.

אתה יודע המשטרה הייתה אצלי אחרי ששאול מת אמרה. שאלו איפה הייתי. סיפרתי להם שהייתי כל הזמן עם אירנה.

ביקשתי ממנה לשקר בשבילי. להגיד שהגעתי לסרט בזמן. ויקטור נעשה רציני פתאום. חבל שלא דיברת איתי. עדיף כמה שפחות לשקר. לנסות ולהיות כמה שיותר קרובים לאמת. יכולת פשוט למצוא סיבה הגיונית לאיחור שלך. אבל לא חשוב עכשיו. אירנה בחורה חכמה. היא תמשיך להגיד את האמת. שהייתם יחד. היא רק תשנה את השעה בה ניפגשתם משמונה לחמש.

טוב אני חייבת לחזור. אמרתי שאני רק יוצאת לשאוף אוויר צח. זה לא היה רעיון חכם לפגוש אותך. אבל הייתי חייבת לדעת שאתה לא קשור. אחרי שג'וליה סיימה להגיד את הדברים האלו היא קמה ללכת אבל ויקטור תפס את ידה ועצר אותה. ויקטור לא רצה שהפגישה תסתיים. הוא הרגיש שהוא רוצה עכשיו להיות עם ג'וליה אפילו יותר מאשר בעבר. כשהיא הייתה צעירה. ג'וליה הייתה מהנשים האלו שהגיל עושה להם טוב. נשים שבשנות הארבעים שלהן פורחות .ג'וליה תמיד הייתה יפה אבל עכשיו היא הייתה מיוחדת ובולטת בין הנשים בנות גילה. היה לה שיער מלא שנראה לויקטור עוד יותר רך ושופע מבעבר. זה הזכיר לו שיער של נשים מסוימות שהוא פגש בעבר . הוא ניסה לחשוב מה זה אומר,אבל ללא הצלחה. תקשיבי אמר ויקטור לבסוף. אני לא אהיה זמין בתקופה הקרובה במספר הנייד שנתתי לך. עדיף שלא תשתמשי בנייד שלך ליצור איתי קשר. נצטרך למצוא דרך אחרת לתקשר. שלא יוכלו להקשיב לנו או לקרוא את ההודעות שלנו.

למה פשוט לא להגיד את האמת? שאלה ג'וליה בקול שהיה בו הרבה רגש.

אנחנו לא יכולים. אין לנו ברירה אמר ויקטור .

למה אתה מדבר ככה? מה אתה לא מספר לי?

אין מה לספר. באמת. פשוט חייבים לתת קצת זמן עד שהעניינים ירגעו. שיתפסו את מי שעשה את זה לשאול ואז יפסיקו לחפש אותי. הרי את מבינה שברגע שיקשרו בינינו אני הופך בעיני המשטרה לאחד החשודים העיקריים! תלכי הביתה. אל תדאגי. הכול יהיה בסדר.

אחרי שהשניים נפרדו ג'וליה נזכרה בפגישה שלהם אתמול בפארק. איך ויקטור דבר . הוא כל כך התרגש להיות איתה. והיא ממש רצתה להאמין שהוא לא קשור למותו של שאול. בשום פנים לא עלה על דעתה שויקטור יכול להיות רוצח. אבל בינתיים שניהם צריכים להיזהר. החקירה תסתיים והאמת תצא לאור. זה לא הזמן לחשוב על העתיד. ועל התינוק שבדרך. על התינוק שויקטור עדיין לא ידע על קיומו וששאול כל כך שמח לשמוע שהיא ספרה לו שהיא בהריון. הכול יהיה בסדר היא חשבה.

כל הזמן הזה היא כלל לא הייתה מודעת שמישהו עוקב אחריה. מהרגע שיצאה מהדירה. זה היה דוד. בנו של שאול . בנה החורג.

בינתיים בתחנת המשטרה הבלשים נעמדו ליד הלוח המחיק שהיה תלוי בתחנה. עליו היו רשומים השמות של כל המעורבים. שאול. פואד. ג'וליה. ילדיו של שאול. מיכאל האח.העדים והשכנים. הם ניסו להציג בצורה ויזואלית את כל מה שקשור למותו של שאול האופה. נניח שפואד הרג את שאול. ולמה שהוא יעשה את זה? שווילי דיבר בקול . מנסה לעשות סדר במחשבות שלו. פשוט מאוד אמר סולימאן .כמו שאתה תמיד אומר משה. אחת משתי סיבות. הסיבות היחידות שיש. כסף או סקס. אולי אחד מהם רצה כסף מהשני. מסיבה כל שהיא. ואז התפתח ביניהם ויכוח. שאול תקף את פואד והשני התגונן ותקף חזרה. או שפואד אבד את זה. תקף ראשון. דחף את שאול והוא נפל על הראש. ומת. פשוט מאוד. אבל לפואד לא היה נטייה להתעצבן אמר סולימאן ! אז אולי הוא החזיק הכול בפנים. ואז בבת אחת התפרץ. ככה זה אצל הרבה טיפוסים שנראים לכאורה רגועים. הפסיכולוגים מכנים זאת התנהגות פסיבית אגרסיבית.

מה קרה סולימאן נעשית לי פסיכולוג פתאום? עקץ אותו שווילי. אתה יודע מה? נתת לי רעיון. אולי אני אהיה פסיכולוג? למה לא? מה אתה חושב שאני לא יכול להיות פסיכולוג? אני דווקא חושב שיש לי את זה. אני מבין אנשים. אני יודע מה הם חושבים . מה הם מרגישים. מתי הם משקרים. במיוחד אני יודע מתי הם מנסים להראות שהם חכמים וחזקים ובעצם הם מאוד חלשים וחסרי ביטחון. ותדע לך הרבה אנשים באים להתייעץ איתי. חברים. קרובי משפחה. טוב תהיה פסיכולוג פעם אחרת אמר שווילי. בינתיים אני צריך את כישורי המחשב שלך. לי באופן אישי מחשבים עושים כאבי ראש. יש משהו על פואד במחשב? עבר פלילי.? משהו בטחוני? חובות. עבירות תנועה.?

כבר בדקתי אמר סולימאן. יש לפואד קרובי משפחה במצרים וגם בעזה. אבל כמעט ואין לו קשר איתם. בגלל המצב הפוליטי והבטחוני. בעיקר בגלל הגבלות התנועה שיש לפלשתינים מהשטחים. לי יש מזל הוסיף סולימאן. שכל המשפחה שלי בחיפה. אבל אני מכיר עוד ערבים ישראלים שגם הם לא יכולים להיפגש עם קרובי המשפחה שלהם. כמה שזה עצוב . מקווה שיום אחד המצב הזה ישתנה. למרות שאני לא ממש אופטימי. לא רואה את זה קורה בקרוב.

שווילי הקשיב אבל כהרגלו העדיף לא לדבר על פוליטיקה. הוא לא מצא בזה כל טעם. הוא לא אהב להיות משויך לשום צד. הוא העדיף להתייחס לאנשים רק בתור אנשים.

סולימאן המשיך . אולי פואד פשוט ביקש העלאה במשכורת ושאול סרב . ואולי בכלל זה קשור לסיבה השנייה. סקס. יכול להיות שפואד עשה עיניים לג'וליה? ושאול קבל התקף קנאה?

יש משהו שמטריד אותי אמר שווילי. אם באמת פואד דחף את שאול למה השרשרת נתלשה. זה יותר מתאים לנרקומן לשדוד מישהו בשביל כמה שקלים . או אולי מישהו רצה שנחשוב שזה היה שוד ? להטעות אותנו בכוונה. מישהו יודע אם היו כבר אצל המשפחה של פואד בכפר? כן המפקד היו אצלו בכפר , אמר אחד השוטרים הצעירים . אבל אף אחד לא ראה אותו שם כבר שבועות.

אולי בכלל הוא הגיע למאפייה ראה את שאול מת ואז הוא נבהל וברח? אמר בהיסוס אותו שוטר צעיר , אבל כנראה אף אחד לא שמע אותו או הקשיב לו כי לא הייתה שום תגובה לדבריו. רגע ומה עם הטיפוס הגבוה הבלונדיני שאזולאי סוכן הביטוח ראה מסתובב מחוץ למאפיה. אולי הוא קשור? שכחנו אותו, העיר סולימאן. נראה לי זה אותו אחד שהגיע לחפש את פואד בדירה של מר וילנר הזקן. יש פה יותר מדי צירופי מקרים. האם הראו כבר למר וילנר הזקן ואזולאי סוכן הביטוח תצלומים של עבריינים מוכרים? . אולי שניהם יצביעו על אותו אחד. הבעיה שלמר וילנר באמת יש ליקוי ראייה. סליחה הוא כבד ראייה. הבנתי שזה כבר לא פוליטיקלי קורקט להגיד לקוי. כמו עם חרשים. כבר לא אומרים ליקוי שמיעה. אלא כבד שמיעה או חרשות מלידה. שמעתי את זה מקצין מבחן אחד שעובד גם עם חרשים. אבל מספיק עם הרגשנות הזאת. והאמפתיה הזו. אנחנו שוטרים ולא מטפלים . אה? עוד נתחיל להחליף פה חיתולים. אגב אם כבר מדברים על אנשים רגישים זוכר את הגברתן. מר רוזן. השכן מלמעלה של מר וילנר? זה שנראה כמו מתאגרף? מסתבר שיש לו עבר פלילי. הואשם בתקיפה . נתן אגרוף לשכן אחד שגר לידו לפני כחמש שנים.

לפי הנימה הסרקסטית שלך אני מבין שאתה לא חושב שהוא איש רגיש. מה אתה רוצה ממנו צחק שווילי. הוא כנראה באמת איש רגיש. תוקף רק כל חמש שנים!

האווירה הקלילה נמשכה רק לזמן קצר כי לחדר נכנס שוטר שהודיע שהביא לתחנה את מיכאל אחיו של שאול .

קח ואותו לחדר החקירות הורה שווילי לשוטר . ותן לו לחכות קצת. אגב איך הוא הגיב שראה אותך?.

קצת נסער אבל מספיק מחושב לבקש ללכת לשים פתק "סגור" על החנות שלו לפני שבאנו לכאן.

מיכאל חיכה בחדר החקירות. בזמן הזה מחשבות שונות עלו בראשו. בסופו של דבר הוא חשב כמה הוא רוצה שאשתו נעמי תהיה לידו. היא תמיד הייתה מרגיעה אותו. הוא היה מאוד קשור אליה ועכשיו הוא הרגיש את זה יותר מאי פעם .

שווילי נכנס לחדר החקירות וברגע שראה את מיכאל חשב כמה שאול ומיכאל דומים . אבל למיכאל היה מראה צעיר בהרבה. מראה שלעיתים קרובות אופייני לאנשים דתיים. או יותר נכון מאמינים. אנשים שמוצאים את כל התשובות בכתובים. המצוות מנחות אותם כיצד לחיות ולהתנהג. התלבטויות אישיות ודילמות פוסחות עליהם. התלבטויות ודילמות כגון אלו שהיו לשווילי. האם להישאר לבד או לחפש בת זוג בכל מחיר?. האם להמשיך בעבודתו בתור שוטר או לשנות כיוון לגמרי?. איך לחיות חיים שיש בהם משמעות.?

אני מכיר אותך אמר מיכאל לשווילי . היית לקוח של שאול.

נכון אמר שווילי. הייתי קונה במאפיה אבל קודם כל כמובן אני רוצה להגיד שאני ממש משתתף בצערך על מות אחיך. אחיך היה אדם טוב. מעביד טוב. הגון. אכפתי. שווילי לחץ את ידו של מיכאל והוסיף: שיהיו לך חיים ארוכים . אבל לצערי עכשיו אני צריך לשאול אותך כמה שאלות לגבי אחיך ולגבי הלילה בו הוא מת. בוא נתחיל שתספר לי איפה היית בין שבע לתשע אתמול בערב.

הייתי בחנות בערך עד שבע בערב אמר מיכאל. אחר כך הלכתי לבית כנסת. לא זוכר בדיוק מתי הגעתי. אבל עזבתי אחרי תשע . מה בדיוק קרה לאחי? איך הוא מת? אני ממש מצטער אבל אני לא יכול להיכנס לזה עכשיו. זה הנוהל במקרה של מוות בנסיבות חשודות. מיכאל , יש לי עוד כמה שאלות: תוכל לתת לנו שם של מישהו שראה אותך בשעות האלו? שאל שווילי.

רגע רגע מה אני חשוד? התפרץ מיכאל. אתה לא מאמין לי? בשביל זה הבאתם אותי לתחנה? כי אתם חושדים שאני הרגתי את אחי ? ועכשיו אתם חוקרים אותי ועוד בלי עורך דין?

אתה פה לא כי אתה חשוד אלא אנחנו סך הכול רוצים לשאול אותך כמה שאלות. זה הנוהל. אם אתה רוצה עורך דין זו זכותך. אני לא רוצה להישמע נדוש אבל אתה יודע מה אומרים , בטח אתה רואה סדרות משטרה. אה סליחה לכם החרדים אין טלוויזיה. בכל מקרה אומרים שמי שרוצה עורך דין זה רק מי שאשם. אז אני ממליץ לך בחום שתנסה למצוא מישהו שראה אותך נכנס לבית הכנסת. וגם תנסה להיזכר אם יש לקוח שראה או ששמע אותך עובד בחנות . אגב מיכאל אתה נוהג? יש לך מכונית?

אני לא צריך מכונית. אני גר קרוב לבית הכנסת. ולחנות. ככה זה אצלנו החרדים.

לא שאלתי אם אתה צריך או לא צריך מכונית. שאלתי אם יש לך מכונית. ?

כן. יש לי מכונית. מכונית ישנה. תודה אמר שווילי ורשם משהו ביומן שלו. שווילי המשיך: כמה זמן לוקח להגיע מהבית שלך ומהעבודה למאפייה של אחיך ?

למה אתה ממשיך לשאול אותי שאלות כאלו. אין לי קשר למותו של אחי. טוב אמר סולימאן ששתק עד כה. אנחנו כבר נברר בעצמנו. עדיף תמיד שתשתתף פעולה. מיכאל התעלם מדבריו והמשיך להסתכל לכיוונו של שווילי. . סולימאן הרגיש בבת איך הכעס עולה בו. כעס שקשור לתחושת השפלה. הוא הרגיש את זה בגוף. המחשבה שהייתה לו שגרמה לכעס הייתה שמיכאל מתעלם ממנו בגלל שהוא ערבי. אבל באותה מהירות שהכעס עלה בו ככה הוא חלף. סולימאן למד לעשות זאת באמצעות עבודה עצמית. באמצעות מודעות לכך שהוא צריך לחשוב אחרת ואז הוא ירגיש אחרת. והמחשבה החדשה שגרמה לכעס לחלוף הייתה : מה אכפת לי מה הוא חושב עלי. זה לא אומר עלי כלום. זה רק קשור אליו.

סיימנו שאל מיכאל. אני יכול ללכת או שאתם החלטתם לעצור אותי?

יש לנו עוד כמה שאלות קצרות לפני שאתה הולך. מתי פגשת לאחרונה את אחיך? ואיך היו היחסים ביניכם?

לפני כחודש. ברחוב. לא התווכחנו באותו מפגש למרות שזה לא סוד שהיחסים בינינו היו מתוחים. בעיקר בגלל שג'וליה לא רצתה להתגייר. ועוד יותר בגלל שעכשיו היא בהריון והתינוק שעתיד להיוולד לא יהיה יהודי.

בסדר מיכאל. נראה לי זהו כרגע. אתה חופשי ללכת. בינתיים תחשוב טוב אם יש מישהו שראה אותך אתמול בשעות הערב יוצא וגם נכנס לבית הכנסת. ואם יהיו לנו עוד שאלות ניצור איתך קשר. אבל תישאר בסביבה. אל תיסע לשום מקום כרגע.

אחרי שמיכאל הלך הבלשים החליפו ביניהם מבטים. הם יכלו לקרוא אחד את מחשבותיו של השני. הם היו צוות. לגמרי מתואמים. אני יודע מה אתה חושב עכשיו ! שהגיע הזמן לקפה?! נכון? השאלה הייתה רטורית. קפה שחור כמו שצריך הדגיש סולימאן . לא הדבר הלבן הזה שאתם האשכנזים קוראים לו קפה . אה סליחה אתה גרוזיני. אתם לא אשכנזים וגם לא ספרדים. או שצריך כבר להגיד גיאורגי.

גרוזיני נשאר גרוזיני . אמר שווילי . לא יעזור כלום. גם אם ראש הממשלה החליט לשנות את השם של המדינה לגיאורגיה.

שווילי העדיף אספרסו שאותו הוא שתה בהיסח דעת. יותר בשביל הקפאין והסוכר . הוא היה צריך את המנה שלו. במקום לאכול משהו. לעומתו סולימאן לגם את הקפה השחור לאט. עם מסורת. ברוב טקסיות. לשתות קפה מהר היה כמעט כמו חילול הקודש בשביל סולימאן. אקט ברברי לחלוטין.

מה אתה אומר על מיכאל סולימאן? אין לו אליבי. פיוז קצר. יש לו מניע. סולימאן לא הגיב. הוא אף פעם לא דיבר שהוא שתה קפה. הוא נראה כאילו הוא בטראנס או משהו. יושב ובוהה בכוס בין לגימה אחת לשנייה . זה היה טקס שלם אצלו. טוב נחכה לראות אם יש לו אליבי. שווילי ענה לעצמו, ולא נראה לי שאפשר להגיד שיש למיכאל מניע רק בגלל שג'וליה לא יהודייה . יש הרבה משפחות באותו מצב היום שגברים יהודים מתחתנים עם לא יהודיות.

בעודם שותים את הקפה שווילי חשב שגם לילדים של שאול יכולה להיות טינה מסוימת מכל המצב הזה של הנישואין של אביהם לג'וליה. הם ראו כיצד אביהם מוציא עליה כספים . אחרי שהתגרש, לפני שהכיר את ג'וליה הוא חי לבדו , לא קנה לעצמו אפילו חולצה עד שלא הייתה לו ברירה. והנה עכשיו הוא התחיל לצאת למסעדות . טס עם ג'וליה לחופשות קצרות בחול. פעם-פעמיים בשנה. וכמובן גם לוקח אותה לנופש בארץ. ושאול לא הסתיר את זה. הוא אהב להראות לג'וליה שהוא נדיב. שהוא רוצה שהיא תחיה בשפע. בנוסף לעניין של הכסף שאביהם התחיל לבזבז , הילדים לא תמיד הרגישו רצויים בדירה של אבא שלהם מאז שג'וליה עברה לגור איתו. הם דיברו ביניהם על האפשרות שג'וליה אומרת לאבא שלהם שקשה לה שהילדים שלו בסביבה. הם ידעו שזאת תופעה יחסית נפוצה אצל נשים שמתחתנות עם גברים שיש להם כבר ילדים. זה לא משהו אישי נגד הילדים אלא פשוט בעייה עם הקונספט עצמו. הם הרגישו שהוא לא תמיד רוצה שהם יבקרו אותו וקשרו את זה לסיבה הזו. הם ידעו שהוא אוהב אותם ורוצה את חברתם, אבל הרגישו שקשה לו להיות איתם שג'וליה בסביבה ולתת להם תשומת לב כזו כמו שהם היו רגילים לקבל ממנו.

ואולי הגרוע ביותר היה שהוא היה מספר להם כמה ג'וליה יפה. חכמה. וכמה שהוא אוהב אותה. הוא עשה את הטעות המאוד נפוצה שעושים הרבה הורים כשהם מדברים בצורה כזו. קשה לילדים לראות את ההורים שלהם עם בני זוג חדשים. קשה לילדים לתפוס שאחד ההורים אוהבים בן /בת זוג אחרים שהם לא האמא או האבא שלהם . וגם אם הם מקבלים את זה, כמעט תמיד הם לא רוצים לדבר על זה. מבחינתם שההורים יחיו לבד. בלי בני זוג חדשים. ואת זה הוא ידע מניסיון אישי . ככל ששווילי חשב על זה הוא הבין שבעצם הגיוני שהטינה של הילדים היא לא לאביהם אלא לאישתו החדשה. במקרה הזה לג'וליה. ואולי דויד גם חושב לעצמו כמה יפה ג'וליה . והוא רואה איך גברים מסתכלים עליה, ואולי זה מביא אותו למסקנה שהיא לא יכולה להיות מרוצה מהחיים שלה עם שאול ״הזקן. מחשבות כאלו הרבה פעמים הולכות יד ביד עם מחשבות שיש בהן סכנה שהנשים האלו כנראה בוגדות, מופקרות והכול רק בגלל היותן יפות ומושכות.

ואמנם דויד ורות שוחחו ביניהם על הדברים האלו. ראית איך ג'וליה מתלבשת?! דויד היה שואל. חצאיות קצרות! מחשופים! מה אתה רוצה אמרה רות, שתתלבש כמו זקנה? בגלל שאבא זקן?. אני רוצה שהיא תראה כבוד אמר דויד בכעס . !שתראה שאכפת לה ממנו. ! שתראה שחשוב לה מה הוא חושב ומרגיש .

בגלל שהיא מתלבשת ככה זה מראה שאין לה כבוד אליו? שלא אכפת לה ממנו? שכחת ?אמרה רות, שהיא בהריון ממנו? דויד הגיב במהירות ותגובתו התוקפנית הפתיעה את רות. "אני לא אתפלא אם התינוק לא של אבא. !

למרות כל הכעס והתסכול שלו דוד לא שיתף את רות שהוא ראה את ג'וליה עם גבר אחר. צעיר יותר. הוא הסתיר ממנה שבבוקר אחרי מותו של אביהם , הוא עקב אחרי ג'וליה כי הוא היה בטוח שיש לה רומן.

הוא ראה אותה נכנסת לבית הקפה. הוא אף פעם לא עקב אחרי מישהו לפני כן. הוא אפילו הסתיר את פניו עם עיתון שהיא עברה לידו. ממש כמו בסרטים! הוא לא האמין על עצמו שהוא אפילו חשב על זה לפני שהוא יצא לדרך. הכל נראה לו מוזר. הזוי. אבל לאט לאט הוא התחיל להבין את הסיבה שאנשים כל כך מתרגשים מכל העניין הזה של בילוש , של ריגול. היה בזה משהו מרגש. אחרי הכול מיליוני אנשים מחפשים ריגוש מחיי השגרה הנוחים והבטוחים ללא סכנות בדרך כלל באמצעות צפייה בסרטים ובסדרות שיש בהם מתח פעולה ואלימות . אולי באמצעות הצפייה בסרטים האלו הם מצליחים קצת להפעיל את המנגנונים הרדומים האלו של הילחם או ברח וכתוצאה מכך הם גורמים להפרשה של כל מיני הורמונים וחומרים אחרים שהגוף מגיב אליהם כמעט כמו לסמים. כנראה המנגנונים ההישרדותיים האלו הופעלו באופן טבעי אצל דויד ועזרו לו לעקוב אחרי ג'וליה בהצלחה מבלי להתגלות. הוא ראה אותה נכנסת לבית קפה ואחרי שהוא אימץ את זכרונו הוא הצליח לזהות את האדם איתו היא נפגשה. הוא הכיר אותו! זה אותו גבר שהוא ראה בלילה הקודם ! היא בטוח מנהלת איתו רומן הוא חשב. לעצמו. הוא זהה את ההתנהגויות הכול כך אופיניות לזוגות שיש ביניהם משיכה .התנהגויות של חיזור . התנהגויות שבאות לידי ביטוי בשפת הגוף בקשר עין. הוא ראה איך ג'וליה נוגעת בשיער שלה בזמן שהיא דיברה עם ויקטור . זה לא סתם פגישה של ידידים. אי אפשר לטעות בדברים כאלו. אחרי כשעה ויקטור וג'וליה יצאו מבית הקפה והלכו בכיוונים מנוגדים. דוד לא הרגיש מספיק אומץ לעקוב אחרי ויקטור שאת שמו הוא לא ידע. הוא עקב אחרי ג'וליה עד שהיא הגיעה לדירתה. אחרי זמן סביר על מנת שלא לעורר חשד גם הוא נכנס . הוא הלך ישר לחדרו. ראשו כאב. מהמתח. מההליכה בשמש. מהלחץ. אני חייב לספר לשווילי מה ראיתי. אבל אם אספר הוא יגלה ששיקרתי לו. דוד הרגיש את הלחץ גובר, ראשו התחיל להסתובב והוא צנח על המיטה ספק נרדם ספק התעלף.

מיכאל חזר הביתה מהחקירה. נעמי אשתו חיכתה לו . כולה נסערת ונרגשת. כמה נורא היא אמרה. אני עדיין לא מאמינה שאחיך שאול מת ! מי יכול היה לעשות כזה דבר לאחיך. ועוד ולגלות חוסר רגישות כזו ולחקור אותך בקשר לזה. ... זה לא הגיוני.

אם שאול היה מקיים מצוות אולי כל זה לא היה קורה מלמל מיכאל .ואותי הם חקרו בתחנה . את רות ודויד חקרו בדירה שלהם. ומה יהיה עם התינוק של שאול . עכשיו בטוח הוא ייוולד גוי , לא יהודי.

מיכאל , חייבים לעזור למשפחה של אחיך, לג'וליה, לילדים. אמרה נעמי. לשכוח את כל מה שהיה ביניכם. אחרי הכל הם המשפחה שלך. הוא היה אחיך.

מיכאל התיישב. ראשו בין ידיו. נעמי באה לנחם אותו. היא חשבה שהוא בוכה. היא לקחה את ידיו הרחק מראשו והסתכלה בעיניו אבל במקום לראות דמעות היא ראתה הבעת פנים שאותה היא מעולם לא ראתה אצל בעלה מיכאל וזה הפחיד אותה!

בינתיים שווילי קיבל שיחת טלפון. שווילי , מהר תגיע לבית חולים מר וילנר הותקף, הודיע השוטר שהיה על הקו. שווילי יצא במהירות והתקשר מהדרך לסולימאן והשניים נפגשו במיון. מר וילנר שכב שם כולו חבול אבל הוא היה בהכרה..

מה קרה מר וילנר? מי עשה לך את זה? שאלו הבלשים.

אחרי שהלכתם באו עוד שני גברים. חיפשו את פואד. שאלו מה אמרתי לכם השוטרים. ואז היכו אותי.

אנחנו ממש מצטערים מר וילנר. אבל אין לך מה לפחד עכשיו . ספר לנו כל מה שאתה יודע על אלו שתקפו אותך. כבר סיפרתי לכם אמר מר וילנר בחוסר סבלנות כנראה בגלל שהוא סבל מכאבים . הם היו שניים. אחד תקף אותי. השני הפסיק אותו. הם חיפשו את פואד. זה הכול!

אתה בטוח? כי הם לא יפסיקו לאיים עליך גם אם לא תספר לנו הכול. . אז עדיף שתספר לנו ונתפוש אותם לפני שהם ימצאו את פואד ואולי יבואו אליך שוב. אתה בטוח שאחד מהם לא היה זה שבא אליך לבד קודם לפני שאנחנו הגענו אליך? כן. אני בטוח לגמרי ענה מר וילנר . לגבר שהגיע לפניכם היה מבטא רוסי. לשני אלו שהיכו אותי היה מבטא ישראלי. מר וילנר קלט את סולימאן ומייד תיקן ואמר : של יהודים ישראלים הכוונה .

הבלשים רצו לשאול עוד כמה שאלות. במיוחד הם רצו שמר וילנר יתאר להם בצורה טובה יותר כיצד נראו התוקפים אבל אחד אחד הרופאים הצעירים שנראה שלא ישן כבר כמה ימים מרוב תורנויות ביקש מהם לעזוב ולתת למר וילנר לנוח.

מסתבר שהזר המסתורי לא היה אחד מהתוקפים אמר סולימאן בדרכם החוצה מהמיון.

שווילי לא ענה. רק הניד בראשו. שניהם נכנסו לרכבים וחזרו לתחנת המשטרה .

למחרת יום שישי הבלשים חזרו למאפייה. הם עשו חיפוש נוסף בתקווה שהם יגלו משהו חדש. רמז כל שהוא שיעזור להם בחקירה. אבל כלום. ועדיין אין זכר מפואד. אחרי זמן מה שווילי וסולימאן החליטו להתיישב . הם התחילו לדבר ביניהם. שווילי שיתף את סולימאן שהוא יותר ויותר חושב על הקשר בין קרב היריות בין העבריינים שגרם למותה של הילדה לבין מותו של האופה. הוא הרגיש ששני האירועים קשורים. תחושת בטן. של שוטר ותיק ומנוסה. העבריינים שבאו לחפש את פואד והיכו את מר וילנר מזכירים לי עבריינים של פשע מאורגן. וקרב היריות היה גם כן קשור לפשע מאורגן. סולימאן הקשיב בעודו מסתכל סביב המאפייה שהייתה מאוד מצליחה. חבל אמר סולימאן שאין מי שייקח אותה מבני המשפחה. אולי מישהו מבחוץ שם עין על העסק של שאול? עכשיו זה הזמן להיכנס לעסק כזה. אנשים פוחדים לקנות בקניונים. יותר מדי פיגועים בזמן האחרון. אנשים מעדיפים מקומות פחות המוניים. אולי אפילו הייתי פורש מהמשטרה ולוקח אותה בעצמי! ומה היית מוכר ?ביתות ? צחק שווילי? והיית מוותר כל כך בקלות על חיי הזוהר של שוטר במשטרת ישראל? על המשכורת? איזה זוהר ואיזה בטיח. כל מה שאני מקבל זה משכורת עלובה ופרצוף מאשתי כשאני מגיע הביתה בשעות מאוחרות אמר סולימאן וכבר אמרתי לך. אני לא פוחד מכלום חוץ מ ... סולימאן לא הספיק לסיים את המשפט ושווילי קטע אותו . כן כן אמרתי לי כבר . אלף פעמים. אתה לא פוחד מכלום. לא מכדורים. לא מסכינים. הדבר היחידי שאתה פוחד ממנו זה:מה תגיד אשתך ואם היא לא תהיה מרוצה. נראה לי אתה מזדקן סולימאן. חוזר על דברים שוב ושוב. אולי בכל זאת המאפייה זה רעיון טוב בשבילך לעת זקנה.....

את כל זה שווילי אמר בפנים רציניות. . אבל סולימאן הכיר אותו ואת חוש ההומור והשניים יכלו להגיד כל דבר אחד לשני מבלי שזה ישמע גזעני, מעליב, משפיל ולא מכבד. מקסימום גרעין האמת שיכול להיות בדברים האלו שנאמרים יילקח בתור ביקורת בונה. כמו שקורה בין שותפים וחברים אמיתיים.

טוב עכשיו ברצינות. צריך לבדוק את הירושה של שאול. יש את הדירה שלו. הדירה בה עדיין ג'וליה מתגוררת. ויש את העסק של המאפייה. והיורשים הפוטנציאליים שהם כנראה ג'וליה דויד ורות. ואולי אפילו התינוק שעדיין לא נולד. אין ברירה צריך לחכות ולראות מה ימצא סמל גרוס שמטפל בכל העסק הזה של הצוואה והיורשים .

לפתע בעודם יושבים ומדברים נשמע קול מוכר. שלום לכם אמר בקול רם אליעזר גינצבורג השכן שנכנס למאפייה. הוא כנראה זיהה את הרכב שלהם שחנה בחוץ. במה אפשר לעזור לך אדוני ? רציתי לדעת אם דברתם כבר עם מר קרביץ בקשר לאשפה? תראו איזה אשפה מסריחה הוא עדיין מוציא החוצה ומניח ליד הדלת אמר כשהוא מחזיק בידו שקית זבל גדולה. עדיין לא טיפלנו בעניין אבל מבטיחים לבדוק את הנושא אמר סולימאן מעקם את אפו ומנסה להתרחק מהשקית אשפה שריח רע ביותר נדף ממנה. אבל אתה יודע מה? בינתיים תן לי את האשפה ואני אזרוק אותה לפח בשבילך.

כך יצאו השלושה מהמאפייה שווילי, סולימאן עם שקית זבל בידו, ואליעזר בדרכו הבייתה שם חיכתה לו דורה אשתו. ואת התהלוכה הזו שיצאה מהמאפיה ראה בסיפוק רב השכן קרביץ כשהוא מציץ מאחורי וילון דירתו ..

דוד החליט להתקשר לאשתו שרה. הוא עדיין לא חזר הביתה מאז מותו של אביו. הוא רצה לשתף את שרה במה שעובר עליו. רצה אוזן קשבת. אבל במקום זאת הוא הרגיש מותקף. מואשם. הוא הרגיש לבד. שאין לו את מי לשתף באחד הרגעים הקשים האלו שיש לבני האדם בחיים כשאחד ההורים נפטר. דויד התחיל לספר לה איך נודע לו על מותו של אביו , איך התקשרו אליו שהוא עדיין היה במשרד.

אבל שהתקשרת אלי להודיע לי לא נשמע כאילו היית במשרד הייתה התגובה של שרה.

איך נשמע להיות במשרד? כעס דויד. אולי חשבת שאני לא נשמע במשרד כי אני נשמע רוצח את אבא שלי? טוב נדבר בבית !. דוד החליט לקצר את השיחה . הוא הבין שלא ימצא אוזן קשבת. אני יוצא לדרך הוסיף וניתק את השיחה.

בבית חיכו לדוד שרה ושני ילדיהם הקטנים. התינוק בכה. שרה הייתה במצב רוח זעוף. מאז הלידה האחרונה היחסים ביניהם נעשו עוד יותר גרועים מאשר בעבר. המצב הכלכלי שלהם והחובות לא עזרו. שרה לא הבינה כיצד למרות השעות הרבות בהם בעלה היה במשרד עדיין המשכורת לא הספיקה. ועכשיו שאביך נפטר לא יהיו גם הכמה שקלים המסכנים שהוא היה נותן מדי פעם הייתה אומרת . ג'וליה בטוח לא תנדב לנו מכספה. היא תחשוב רק על עצמה והילד שלה. ולמרות שהדירה של אביך רשומה על שמך ועל שמה של אחותך זה לא יעזור. מה תעשה תוציא את ג'וליה והחצי אח שלך שיוולד בקרוב לרחוב?

אלו היו רק מקצת התלונות של שרה. בקיצור דוד ושרה היו בחובות. היה להם מינוס גדול בבנק. בנוסף היו להם גם הלוואות בריביות גבוהות. בקיצור מעגל קסמים שלילי ואכזרי שמאוד קשה לצאת ממנו במיוחד לא על ידי הלוואות נוספות שהבנקים מנסים לתת לאנשים במצבם. כל המצב הזה גרם להאשמות שהיו מופנות כלפי שאול שהציפיות שלה היו שהוא יעזור להם יותר מבחינה כלכלית. . רק אם הוא לא היה מתחתן בשנית.....

והייתה גם הקנאה ברות. גיסתה. אחותו של דויד. בעלה יהודה, הרוויח טוב בהייטק. וזה גרם להשוואות והאשמות שדויד לא מרוויח מספיק. היה הרבה כעס ביניהם. ועכשיו היה תורו של דויד לכעוס על שרה בתקופה הקשה הזו מותו של אביו .

דויד השכיב את הילדים לישון. למרות כל הכעס הוא עדיין אהב לרצות את שרה אשתו. ובזה הוא לא היה שונה מכל כך הרבה גברים שהוא הכיר.

בינתיים בתחנת המשטרה גרוס קיבל מידע חשוב בקשר למותו של האופה. עורך דינו של שאול העביר למשטרה את הצוואה של הלקוח שלו שבה היו כתוב שהדירה רשומה על שם הילדים דויד ונעמי . אותה דירה שבה שרה ודוד תלו כל כך הרבה תקוות כלכליות.

שווילי עבר על המסמכים . זה אומר שגם לילדים יש מניע אמר לבסוף. כלומר זה יכול להתאים להם שהאבא לא בסביבה. אם להשתמש במילים עדינות. אבל הדירה רשומה על שמם כבר עשר שנים. אז למה דווקא עכשיו? אולי לפני כן הם לא היו צריכים את הכסף ועכשיו כן?

ובכלל למה הוא רשם את הדירה על שם הילדים. ?יכול להיות קשור למיסים. מיסי ירושה ?אף אחד לא אוהב לשלם מיסים במיוחד שאול. הוא ממש ניסה כמה שפחות לשלם מס הכנסה כנראה ירש את זה מאבא שלו שגדל בסביבה שונה לגמרי שלא הייתה בה שום הבנה לגבי המשמעות של תשלום מיסים. מיסים היו מילה גסה. כמעט כמו לגנוב מאנשים.

מה עוד גילת בין המסמכים גרוס? שאל שווילי. אני רואה שיש לך חיוך ממזרי כזה! אז ככה אמר גרוס . שאול היה באמצע קנייה של נכס. דירה גדולה באזור יוקרתי יותר של חיפה. בכרמל. כנראה ההיריון של גוליה נתן לו את המוטיבציה לעבור . ועוד משהו משה. ככה גרוס פנה לשווילי שהוא הרגיש שיש לו משהו חשוב להגיד. לדברי העורך דין על מנת לקנות את הדירה החדשה שאול היה צריך למכור את הדירה שהוא רשם על שם הילדים. והוא כבר דבר איתם על זה ובקש מהם לשתף איתו פעולה כלומר לחתום על כל מה שצריך.

עבודה טובה גרוס אמר שווילי וטפח בחוזקה על גבו טפיחה חזקה שיש בה הרבה משמעות , להראות לשוטר הצעיר שהוא חלק מהצוות. המשמעות של כל זה שלג'וליה יש פחות אינטרס לרצוח את בעלה אמר שווילי, היא עמדה להתקדם בחיים. לעבור לבית גדול ויקר יותר שסוף סוף יהיה רשום על שמה. לעומת זאת זה אומר שלילדים יכול להיות מניע.

אבל צריך לזכור שכסף זאת לא הסיבה היחידה לרצח. יש גם את העניין של הסקס. הקנאה. ואני מזכיר לכם ג'וליה הייתה כמעט עשרים שנה צעירה יותר מבעלה. אולי היא התחילה להיות קצת חסרת מנוחה. אולי היא פגשה מישהו. אולי יש לה רומן . היא בגיל שבו נשים רבות יותר מגברים יוזמות את הגירושין. היא לא הראשונה וגם לא תהיה האחרונה. ושאול היה בנוסף גם יחסית זקן לגילו. איש משפחה. עובד קשה. חי חיי שגרה אפורים יחסית. וכמו גברים רבים בגילו רוצה בסיום יום העבודה רק לשבת מול המסך ושלא יפריעו לו יותר מדי . אבל לא נראה לי שזה מה שקרה. זה מתאים יותר לסרטים. ולימים עברו. היא יכלה פשוט להתגרש ממנו ולא הייתה צריכה להרוג אותו כדי להיות עם מישהו אחר צעיר יותר.

גרוס יש לי עוד משימה קטנה בשבילך. הבטחנו למר גינצבורג השכן שנעזור לו עם מר קרביץ שמשאיר את האשפה שלו מחוץ לדלת הדירה . תעשה טובה לאנושות. לך תטפל בזה. אנחנו גם עוסקים קצת בשיטור קהילתי בנוסף להכול נכון?

יום ראשון לפני ההלוויה. דוד ביקש להגיע לתחנה . הוא רצה לדבר עם שווילי. הוא הגיע עם רות. צעירה ממנו בשנתיים אבל אפשר היה לקלוט לפי איך שהם התנהגו זה עם זו שהיא לקחה על עצמה את הטיפול באחיה . במיוחד מאז שהוריהם התגרשו.

לא רצינו לדבר איתך בדירה לפני ג'וליה אמר דוד ללא הקדמות מיותרות. שיקרתי לך. לא הייתי במשרד בערב בו אבא שלי מת. הייתי בחיפה. שיקרתי בגלל שרה אשתי. נפגשתי עם מישהי. ואז הוא השתתק. אוקיי אמר שווילי. אני מבין. אתה באמת מבין? אתה מבין מה זה כל הזמן להרגיש אשם כי אשתך לא מרוצה? במיוחד כי אין מספיק כסף? ובאותו זמן לראות שהירושה בורחת לך מהידיים כי אבא שלך לא רואה אף אחד חוץ מאת אשתו הצעירה והיפה? שווילי הבין אותו לגמרי אחרי הכל הוא עבר משבר זוגי בעצמו שגרם לו להתגרש. מה הוא היה יכול לעשות אחרת. אם רק הוא היה יודע אז את מה שהוא יודע היום. אם הוא היה מודע יותר. אם הוא היה יכול פחות לקחת ברצינות את מה שאשתו הייתה אומרת. פחות להתייחס. פחות להתרגז. אחרי הכול מה זה כל כך משנה מה מישהו אחר חושב. אנשים יכולים להמשיך לחיות ולעשות את מה שהם עושים גם אם מישהו אחר לא מרוצה. כועס. חושב אחרת. מבקר אותם. שווילי הרגיש שהוא רוצה לעודד את דוד. לשתף אותו במה שהוא בעצמו עבר. הוא הרגיש מין אחוות גרושים. הוא רצה להגיד את דעתו על אנשים שאי אפשר לספק אותם. שתמיד רוצים יותר. לא מסתפקים במה שיש להם. ורצה להגיד לו שאפשר לחיות עם אנשים כאלו אם לומדים לחשוב אחרת. אבל זה לא היה המקום. וזה לא היה תפקידו. הוא היה שוטר. והיה צריך למצוא את הרוצח. לשמוע ולהגיד רק מה שיכול לעזור לחקירה ולא יותר.

עזבתי את המשרד כמה דקות אחרי שכולם הלכו. המשיך דוד . כדי שאהיה אחרון אם שרה תנסה לבדוק אם אני משקר. ואז נסעתי אליה לדירה. אני מעדיף כרגע לא להזכיר שמות. שווילי הנהן . עזרתי לה לקחת שולחן מאחיה. היא גרה בדירה מרוהטת חלקית ואין לה מכונית. לא היה קשה להבין מכל הדברים האלו שדוד עובר תקופה של שינוי. כנראה נמאס לו לחיות בזוגיות מתסכלת. נמאס לו מרדיפה אחרי הכסף. הרכוש. בשביל המעמד והנראות ולא להרגיש פחות מוצלח מאחרים ? להיות מוערך יותר בעיני אשתו? נמאס לו לעבוד שעות ארוכות במשרד ולהיות במינוס בלי יכולת לגמור את החודש. וכל זה בשביל מה? בשביל דירה גדולה יותר? רכב חדש יותר ? היכולת לקנות את כל מה שרוצים או רק לקנות דברים כי יש אותם לאחרים?

דויד המשיך לספר על הערב ההוא. בדרך מאחיה של הידידה שלי ראינו אותם. את ג'וליה ואת הגבר . הוא היה גבוה. בלונדיני. נראה ממוצא רוסי. זה היה בסביבות שש בערב.

שוב התיאור של גבר בלונדיני גבוה ממוצא רוסי? אותו תיאור של מר גינזבורג ושל מר וילנר .יותר מדי פעמים בשביל שיהיה צירוף מקרים. אבל בכל זאת עדיין יכול להיות רק צירוף מקרים .. חשב שווילי.

אז אשתך תוכל לאשר שהגעת הביתה ב בשמונה בערב שאל שווילי?

האמת שלא נסעתי ישר הביתה. הסתובבתי קצת. רציתי להיות לבד. לחשוב קצת . הגעתי הביתה רק בסביבות עשר. הידידה שלי רוצה שאני אעבור לגור איתה. שאעזוב את שרה .אבל אני לא בנוי לזה. אני לא יכול לעשות את זה לילדים. הספיק לי שההורים שלי התגרשו.

טוב תנסה לחשוב אולי מישהו ראה אותך. תשחזר בדיוק מה עשית בשעות האלה ואנחנו נדבר שוב אחרי ההלוויה . בינתיים אני שוב רוצה להגיד שאני משתתף בצערך. ולפני שאנחנו משחררים אותך אני רוצה שתעבור על תצלומים ותראה אם אתה מזהה את הגבר שאתו נפגשה גוליה. ואני גם צריך את השם והכתובת של הידידה שלך מחיפה.

דוד עבר על התצלומים עד שהגיע לעבריין שהיה מעורב בקרב היריות של העבריינים. אותו עבריין שכנראה גם היה אחראי למותה של הילדה. ואותו עבריין שסביר להניח היה זה שהגיע לדירתו של מר וילנר לחפש את פואד והיכה את מר וילנר הזקן. הוא התעכב על התצלום. שווילי שם לב לכך ומייד שאל אם הוא מכיר אותו? דויד היסס לרגע ואז אמר: חשבתי שכן. לרגע הוא נראה לי מוכר אבל לא . אני לא מכיר אותו.

אחרי שדויד עבר על כל התצלומים הוא התבקש להרכיב יחד עם האמן המשטרתי קלסתרון של ויקטור. אותו הגבר שהיה עם ג'וליה. שאת שמו הם לא ידעו כמובן .

להלוויה הגיעו משפחתו של שאול המנוח. חברים ושכנים. שווילי היה שם . הוא בא לחלוק כבוד אחרון לידידו שאול. אבל הוא היה שם גם בתפקיד. מנסה באמצעות החושים הבלשיים שלו לזהות מי מתחזה. מי לא מתנהג בצורה שמתאימה ללוויה. כל ניסיונותיו עלו בתוהו. הוא לא הצליח לקלוט התנהגות חשודה מאף אחד מהנוכחים שבאו להיפרד משאול לעולמי עד.

אחרי הלוויה שווילי נגש לברמסון מפקד התחנה. הוא דיווח לו על ההתקדמות בחקירה.

ברמסון היה שוטר הגון. מקצועי. ברמסון היה אחד מאותם טיפוסים שגם בלי להגיד כלום הרגשת שהוא בשליטה. שהוא הבוס. המפקד. זה שנותן הוראות. הוא עשה זאת באמצעות שפת הגוף. מבט. בטון הדיבור. ובעיקר באמצעות תנועות הראש שכמעט תמיד נעו קדימה. אף פעם לא מצד לצד. תנועה שאופיינית לאנשים פחות סמכותיים. אחת התנועות הנפוצות ביותר בתקשורת של נשים!! אבל לטעמו של שווילי הוא היה יותר מדי עסוק במעמד ובקידום בדרגה. מסתכל על הדברים כיצד הם יועילו לקריירה המשטרתית שלו, ואולי לקריירה הפוליטית שלו שאולי הוא ינסה לעשות אחרי פרישתו כמו שוטרים רבים לפניו. הוא היה הטיפוס של המנהל, הבוס, לצבור כוח והשפעה היה מאוד חשוב לו. בדומה לכל כך הרבה אנשים לא רק בתוך המשטרה: עורכי דין, רופאים, מנהלי בתי ספר .אנשים מסוג זה לא רק התארים והדרגות היו חשובים להם אלא גם סמלי המעמד במיוחד המשרדים הגדולים והמעוצבים שבהם חלונות גדולים שפונים לנוף .

שווילי אני רוצה שתעשה מאמץ שהסיפור הזה על רומן אפשרי של ג'וליה לא ידלוף לעיתונות. אנחנו לא צריכים מתח בין עדתי בעיר הזאת כתוצאה מכותרות בעיתונים בסגנון : רצח בחיפה בעקבות משולש אהבה רוסי/סובייטי" .

אוקיי אז זהו אמר ברמסון ודפק קלות על שולחנו. מנהג קבוע שלו בסיום פגישה אצלו במשרד. ואל תשכח לחפש את פואד. החקירה צריכה להתמקד בו. על פניו הוא החשוד העיקרי. הרי הוא זה שנעלם. ואל תיתן לאף אחד לבלבל אותך. אולי דויד ממציא את הכל. מנסה להפליל את ג'וליה. ויש לו מספיק סיבות לעשות את זה. ותראה אם יש קשר בין הרוסי החבר של ג'וליה לפשע המאורגן. יש להם נטייה להסתבך לעולים האלו. למרות שאני בטוח שאתה מעדיף שהאשם לא יהיה ערבי או רוסי אבל אל תשכח שבעולם התחתון אין פוליטקלי קורקט! תהיה מרוכז. שווילי. מפוקס. אני סומך עליך. זה חשוב לי . אל תאכזב אותי שווילי. !!

אחרי השיחה הזו עם מפקד התחנה שווילי החליט לחקור את ג'וליה בדירתה במקום בתחנת המשטרה. הוא אמר לעצמו שהוא עושה זאת בגלל שהוא מתחשב במצבה . אבל כנראה שבתוכו פנימה הוא לא רצה להביא אותה למקום הזה , שקשור לפושעים , שהוא הרגיש שכל כך לא מתאים לה. לאישה יפה ומיוחדת כמוה. ואולי הוא רצה להיות אתה לבד בדירה שלה. המחשבה על כך ריגשה אותו. מאז היותו נער הוא אהב להיות בדירות של נשים שגרו לבד. בלי בן זוג. ולרוע מזלה ג'וליה הייתה כרגע פנויה. אולי לא מבחינה רגשית אבל ללא בן זוג. כשהואהגיע לבסוף לדירה היא נראתה לו כל כך שונה בהשוואה לפעם הקודמת שהוא היה שם. בלילה ששאול מת.

"דוד עקב אחרי" אני לא מאמינה! אמרה ג'וליה.

שווילי לא הגיב. רק הסתכל לג'וליה בעיניים.

ג'וליה קלטה את השאלה המובנת מאליה בעיניו של שווילי. זה לא מה שאתה חושב אמרה הוא סתם ידיד . מישהו שאני מכירה שנים.

דויד טוען שהוא ראה אותך עם אותו גבר גם בערב בו שאול מת.

אבל דוד לא היה בכלל בחיפה לפי מה שהוא אמר!

מסתבר שכן. אמר שווילי. והוא ראה אותך. ראה אותך בדיוק באותו זמן שאת אמרת שהיית בקולנוע עם אירנה.

אז לדבריו אני שקרנית וזה אומר שגם הוא חשוד עכשיו. כי הוא היה בחיפה ולא בנתניה . ולמה שאני אוכיח שאני לא משקרת במקום ההיפך?

זאת לא הנקודה. זה לא מאבק כוח ביניכם. זה אתם ואנחנו. המשטרה. אמר שווילי. אני שמעתי אותו. ועכשיו אני שומע אותך. אני מנסה לגלות את האמת. ומנסה לעזור לך. אז אני מציע שתספרי לי בדיוק מה קרה. את כל האמת.

אחרי כמה שניות של שקט ג'וליה אמרה: טוב אין לי ברירה ואני חייבת לספר. אז דויד דובר אמת. באמת נפגשתי עם מישהו. קוראים לו ויקטור. אני מכירה אותו מזמן. פגשתי אותו במקרה שירדתי מהאוטובוס. הוא רצה לדבר. דיברנו קצת ואחר כך הלכתי לקולנוע. הגעתי לשם בשש בערב.

ביקשתי מאירנה לשקר בשבילי. זה היה מסיבות ברורות. ששאול לא יקנא. שלא יחשוב שיש לי רומן.

ראשית טוב שאת מספרת לי את האמת. שקרים רק מסבכים את הכל ובכל מקרה כמעט תמיד סופם להתגלות . עכשיו ספרי לי עוד על הויקטור הזה המשיך שווילי. מאיפה את מכירה אותו וכל דבר אחר שאת יכולה לספר לי שקשור אליו. ג'וליה הסמיקה קלות ואמרה בהיסוס לא תאמין אבל היינו נשואים פעם ברוסיה. ויקטור ואני. היינו צעירים. לתקופה קצרה. אחרי שהתגרשנו עליתי לישראל. ויקטור הגיע אחר כך. שהייתי כבר נשואה לשאול. לפני כמה חודשים נפגשנו במקרה באחד הקניונים אחרי שנים שלא ראיתי אותו . ואז הוא התחיל שוב לחזר אחרי. רצה שנחזור להיות ביחד. אבל בחיים לא הייתי פוגעת בשאול. הוא היה כזה אדם טוב אמרה והיה עצב אמיתי בקולה ודמעות החלו זולגות מעיניה. באותו רגע כל מה ששווילי רצה לעשות זה לחבק אותה. אבל היה לו קשה עם הדברים האלו. הוא לא ידע כל כך איך לבטא את הרגשות שלו. ועוד יותר הוא התקשה להתמודד עם הרגשות של האחרים. במיוחד עם עצב. ג'וליה המשיכה. הוא ויקטור לעולם לא היה פוגע בשאול. הוא לא רוצח. אני מודה הוא לא טיפוס שגרתי. הוא מסוגל להיות אימפולסיבי. אוהב ריגושים ואפילו נוטה לקחת סיכונים. הוא קצת חסר מנוחה . מתקשה לשבת בשקט במקום אחד. אבל רוצח הוא לא! ממש לא!

שווילי התחיל לקלוט את הטיפוס. הוא הכיר אנשים כאלו. הם היו נפוצים במשטרה. בצבא. וכמובן גם בצד השני של המתרס. בעולם התחתון. איזה סוג של סיכונים? שאל שווילי .זאת הבעיה . אני לא ממש יודעת. הוא לא סיפר לי מה בדיוק הוא עשה ברוסיה במוסקבה הייתה התשובה . שהיינו נשואים הוא אמר לי שהוא עובד אצל עורך דין. אבל זה היה שקר. ותמיד היה לו כסף. וכל הזמן הוא היה על המשמר. ! פעם אחת היינו צריכים לקום באמצע הלילה ולעזוב את הדירה שלנו במוסקבה. ולא יכולנו לחזור. ויקטור אמר לי שהוא לא יכול לספר לי את הסיבה ועדיף שלא אדע. זמן קצר אחרי זה עזבתי אותו. לא יכולתי להמשיך לחיות כך. זאת הייתה תקופה שרציתי בטחון. גם בטחון כלכלי. להקים משפחה. מאוד טבעי בגיל שהייתי אז. אישה צעירה. עדיין לא בת שלושים. בסופו של דבר החלטתי לעזוב אותו. ואחרי זמן קצר התגרשנו. אולי היום הייתי חושבת ומרגישה אחרת. הצרכים שלנו משתנים עם הגיל.

את יודעת איפה הוא גר עכשיו? שאל שווילי. יש לך את הנייד שלו?

כן יש לי את הנייד שלו השיבה ג'וליה אבל הוא אמר שהוא לא יהיה זמין בתקופה הקרובה. נתן לי מספר נייח. אני מניחה ששם הוא מתגורר. אתה תעזור לו נכון? אני יודעת שהוא לא אשם. ואני לא רוצה שיפגעו בו. הוא חשוב לי למרות שהוא כבר מזמן לא בעלי.

אם הוא חף מפשע הוא יהיה בסדר. ואם מישהו מנסה לפגוע בו התפקיד שלנו לשמור עליו הייתה תגובתו של שווילי.

דבר נוסף. אני חייב לדעת שבאמת היית בקולנוע. עם אירנה. את מבינה בגלל שאירנה ואת לא אמרתם את האמת אין לי ברירה . אז יש עוד מישהו שראה אתכן בקולנוע ? אולי שילמתם בכרטיס אשראי לסרט או לקפה ?

כן כן אמרה ג'וליה. יש לי קבלה. שילמתי בכרטיס אשראי בבית קפה. של הקולנוע. חכה רגע היא בארנק שלי. ג'וליה פתחה את הארנק שלה והושיטה לשווילי קבלה

אוקיי ג'וליה אז זהו בינתיים. מצטער שהייתי צריך לחקור אותך ככה. זה הדבר האחרון שרציתי לעשות. את יודעת שאני מאוד חיבבתי את שאול. שווילי רצה להגיד שהוא מחבב גם אותה אבל הוא פחד שזה יכול להתפרש בצורה הלא הנכונה. או אולי בעצם הוא פחד שזה יתפרש בצורה הנכונה. יחשוף את מה שהוא מרגיש כלפיה.

בסופו של דבר אחרי כמה שניות של מבוכה שווילי לא אמר דבר ורק נפרד מג'וליה. אני אהיה איתך בקשר. תשמרי על עצמך. ותישארי בסביבה. אל תעזבי את חיפה בתקופה הקרובה. אולי יהיו לנו עוד שאלות. בסתר ליבו הוא קיווה שיהיו. הוא רצה לפגוש את ג'וליה כמה שיותר.

המשימה למצוא את ויקטור מנדלסון בעלה לשעבר של ג'וליה הוטלה על אחד השוטרים הצעירים בתחנה. השוטר בר לב. והמשימה לא הייתה קשה כלל. הוא התקשר למספר הנייח שג'וליה נתנה להם. אישה במבטא הונגרי ענתה לטלפון ואישרה שיש אצלה דייר בשם ויקטור מנדלסון.

בר לב קבע פגישה מיידית עם בעלת הבית. פנסיונרית בשם רינה גרבלי. בר לב הגיע תוך עשר דקות. גב גרבלי שמחה לשתף פעולה. ניכר היה שהיא אוהבת חברה. היא סיפרה שויקטור שוכר אצלה חדר ושהוא אדם מאוד נחמד. מנומס. נקי ומסודר. משלם בזמן. שקט. וכמובן שהוא גבר יפה תואר והוסיפה עם קריצה שאם היא הייתה כמה שנים צעירה יותר אז אולי......

מרוב שהייתי עסוקה לספר לך עליו , שכחתי לשאול למה אתם מהמשטרה שואלים עליו. מקווה שהוא בסדר. ושהוא לא עשה משהו לא חוקי. הוא תמיד כזה נחמד. מנומס. מוכן לעזור.

לא הוא לא עשה שום דבר אמר ברלב בטון מרגיע . אל תדאגי אנחנו פשוט צריכים לשאול אותו כמה שאלות בקשר לאיזה עניין.

לשאלה מתי היא ראתה אותו בפעם האחרונה ענתה שלא פגשה אותו מיום חמישי שעבר. האמת שהוא התנהג קצת מוזר בפעם האחרונה שראיתי אותו אמרה. הוא היה קצת נסער. שלא כהרגלו. תמיד הוא ויקטור מאוד רגוע. הוא היה מסוג הגברים השקטים. שקטים אבל חזקים. גבריים. איך אומרים הצעירים הוא ממש "קול" . באותו בוקר הוא קם והלך אפילו בלי לשתות קפה. חזר בסביבות 1300. הוא מאוד מיהר. לקח כמה דברים ויצא. בקושי אמר שלום. לא ראיתי אותו מאז. והוא גם לא התקשר. והוא לא משיב להודעות שלי. נראה לי הוא מסנן אותי אמרה גב גרבלי. גם את זה אומרים הצעירים . מסנן. נכון? אני שומעת את הנכדים שלי משתמשים בכל המילים המודרניות האלו שקשורות לטכנולוגיה החדשה. בתקופתי אם רציתי לסנן מישהו פשוט יכולתי לא לענות או למשוך את חוט הטלפון מהשקע . כך לא הייתי שומעת את הצלצול!

גב גרבלי הוסיפה שברביעי בערב ויקטור הגיע בסביבות 2200. נכנס לחדר בלי לשתות ולאכול. פתאום היא הפסיקה לדבר. רגע זה מזכיר לי. בכלל לא הצעתי לך כלום לאכול או לשתות. ממש לא יפה מצידי. אתה חייב לשתות את הקפה שאני טוחנת בעצמי ולטעום מעוגת התפוזים שלי. אל תדאג . היא טבעונית לגמרי. אני יודעת שהיום יש הרבה צמחונים וטבעונים. ואני חושבת שזה מצוין כל המודעות הזאת לבריאות ולשמירה על איכות הסביבה. מה אתה אומר? נראה לי שאצלנו במשטרה אין כל כך הרבה צמחונים ובטח שלא טבעונים. זה לא ממש הולך ביחד להיות שוטר וצמחוני או טבעוני. אבל בכל זאת אשמח מאוד לקפה ועוגה . אם זה לא טרחה גדולה מדי. בכלל לא אמרה גב גרבלי והכינה קפה אותו הגישה עם פרוסת העוגה טעימה .

זה ממש לא אופייני לויקטור להתנהג כך, אמרה גב גרבלי בזמן שהשוטר לגם מהקפה ואכל מהעוגה. אני מאוד קפדנית למי שאני משכירה חדרים. בעבר הייתי משכירה רק למי שבא עם המלצות כתובות. היום אני משתמשת באתרים כמו AIRBNB מאוד נוח לעבוד איתם. אני מדורגת גבוה. ויש לי המלצות רבות. גם לויקטור היו המלצות טובות בתור דייר. לכן השכרתי לו. אבל אני מתארת לעצמי שכבר הבנת שאני קצת לא מסתדרת עם כל העניין הזה של מחשבים. נותנת לנכדים לעזור לי. הם הרי נולדו עם המחשבים. אני כבר ויתרתי על העניין הזה של המחשבים והטכנולוגיה.

אוקיי גב גרבלי. אני חושב שאין לי יותר שאלות. תודה רבה על הקפה הטעים והעוגה המעולה. ותודה רבה על שיתוף הפעולה. עזרת לי מאוד. אם תשמעי מויקטור תמסרי לו שאנחנו מחפשים אותו. ושיצור איתנו קשר. הנה המספר הפרטי שלי.

ודבר אחרון לפני שאני הולך. עוד מישהו חיפש אותו חוץ מאיתנו?

לא, אמרה גב רינה גרבלי. רק אתם.

השוטר בר לב הרגיש מרוצה כי הוא חשב שהשיחה הייתה מוצלחת והוא עשה עבודה מקצועית, והיה בטוח שהוא יקבל מחמאות משווילי וסולימאן השוטרים הבכירים יותר. באופן כללי לבר לב היה חשוב מה חושבים עליו. ואם בזכותו יוכלו לעצור את ויקטור שהוא אחד החשודים העיקריים בפרשת מותו של שאול האופה, וזה יביא לסיום מוצלח של החקירה זה יגרום לו לגאווה גדולה.

רק שהוא הגיע לתחנה הוא גילה לאכזבתו שויקטור כבר הסגיר את עצמו .

לוויקטור נמאס להתחבא. להיות על המשמר. בלי טלפון נייד שלא יאתרו אותו. הוא שמע שאפשר לדעת איפה אתה נמצא אם יש עליך טלפון. אפילו אם הוא לא מופעל. זאת הייתה טכנולוגיה חדשה. חלק מהמאמצים של המדינה והגופים הגדולים להילחם בפשע ובטרור וגם משיקולים כלכליים.

ויקטור ידע שיותר ויותר מצלמות במעגל סגור נמצאות בכל מיני מקומות. לא רק בחנויות ובתוך בניינים. גם ברחובות. לכן היום יותר קשה להסתובב בחוץ אם אתה מנסה להתחבא. וגם בלי הטכנולוגיה והמצלמות פה בישראל ויקטור בלט בין האנשים ופחות נטמע בתוך האוכלוסייה בגלל המראה הסלבי שלו. השיער הבלונדיני. העיניים הכחולות והגובה שלו. הוא כבר חי ככה בעבר . במסתור במחתרת ברוסיה . וזה הספיק לו. למרות שפעם אחר פעם הוא הצליח להימלט. כמו שועל ששום מלכודת לא יכולה לתפוס. הפעם הוא העדיף להסגיר את עצמו לשוטרים. בנוסף לזה שנמאס לו להתחבא, הוא התגעגע לג'וליה ורצה להיות איתה בקשר. הוא הרגיש שעכשיו שהיא התבגרה היא עד יותר יפה ממה שהיא הייתה בתור צעירה. הוא הרגיש שהוא כל הזמן חושב עליה ומחכה לראות אותה .

במשטרה הכניסו אותו לחדר החקירות ונתנו לו לחכות .זאת אחת הטכניקות הפסיכולוגיות הבסיסיות שמלמדים בקורס חוקרים במשטרה על מנת "לרכך״ חשודים. אבל זה היה "קטן" על ויקטור. הוא היה רגיל לחקירות. ובמקומות הרבה יותר מפחידים. בכל זאת הוא מישש את הקמע הקטן בצורת נעל שהוא קבל מג'וליה לפני הרבה שנים. בשביל המזל. למרות היותו אדם הגיוני וחד מחשבה שיודע לשרוד הוא האמין באמונות טפלות כמו רבים חזקים וחכמים ממנו. אבל בכל מקרה אין לו מה לדאוג הוא חשב. לא היו להם שום הוכחות. אבל ליתר בטחון קצת מזל לא יזיק.

שווילי וסולימאן נכנסו לבסוף. כמה נוח זה יהיה אם ויקטור יודה באשמה . רווק. בלי משפחה. לבד בארץ . אף אחד לא יצטער יותר מדי. רק לברמסון תהיה בעיה אם הוא יהיה אשם. זה לא התאים כל כך לתוכניות הפוליטיות שלו.

בלי יותר מדי הקדמות הבלשים התחילו לשאול שאלות אחת אחרי השנייה. בצרורות : מכיר את שאול לוינסון? ואתה יודע שהוא מת בנסיבות חשודות? ואיפה היית בין השעות ארבע אחר הצהריים לשמונה בערב ביום רביעי שעבר? ואל תשקר לנו. לא כדאי לך. הבלשים לא חיכו לתשובות מויקטור. עוד אחת מהטכניקות הבסיסיות והיעילות של חקירה. מבוסס על כך שרוב האנשים נוטים להתבלבל ששואלים אותם שאלות רבות בקצב מהיר. תחת לחץ של חקירה מסוג זה הם יכולים להגיד משהו בטעות שעשוי להסגיר אותם ולהודות באשמה. במקרים מסוימים אפילו שהם לגמרי חפים מפשע.

אבל ויקטור לא נלחץ . לא התבלבל. הוא דיבר לאט. בוחר בקפידה את המילים שלו. לבסוף הוא אמר: בעבודה , אתם בטח כבר יודעים שאני מאבטח במועדון לילה.

אתה משקר אמרו הבלשים ביחד. יש לנו עדים שראו אותך עם אשתו של שאול . עם ג'וליה. אז מספיק עם השקרים. ספר לנו בדיוק מתי נפגשת עם איתה.

בסדר אמר ויקטור. באמת לפני שהתחלתי לעבוד פגשתי את ג'וליה. בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים .נפגשנו במקרה ואז התחלנו לדבר. אחרי שנפרדנו הלכתי לעבודה.

עברת ליד המאפייה של שאול?

לא זכור לי.

תקשיב אתה מתחיל להסתבך. יש לנו עד שהיית שם, מחוץ למאפיה של שאול .

"אוקיי, בסדר, אמר ויקטור נראה לי שאין טעם שאמשיך להיות מעורפל ולא ישיר. אמרתי שהלכתי לעבודה ולא התכוונתי שהלכתי לקזינו עצמו. אתם לא תאמינו אבל יש פה צירוף מקרים נדיר. אחרי הפגישה עם ג'וליה הייתי בדרך לגבות חוב מאחד הלקוחות של מועדון הלילה שבו שאני עובד. וזאת הייתה הכוונה שאמרתי לכם שהייתי בעבודה. זה חלק מהעבודה שלי בקזינו. זה היה חוב שקשור להימורים. יש לנו קזינו קטן. כמובן לא חוקי, אבל כולם פה מעלימים עין. ישראל הפכה למדינה של מהמרים.

אז אתה רוצה להגיד ששאול היה מהמר? ובמקרה פגשת את אשתו , ואחר כך הלכת לגבות ממנו כסף? מבלי לדעת בכלל שהוא בעלה של ג'וליה? יותר מדי צירופי מקרים שנאמין לסיפור הזה. לא הבנתם, שאול לא היה מהמר. מי שמהמר הוא פואד העוזר שלו . ג'וליה אמרה לי את שמו של בעלה אז עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שפואד, זה שחייב כסף למועדון ,עובד אצלו. פואד סיפר לי בקזינו שהוא עובד במאפיה של מישהו שקוראים לו שאול. אז הלכתי לחפש אותו גם בדירה שלו וגם במאפיה.

דיברת עם שאול?

לא ענה ויקטור "לא ראיתי אותו בכלל. הצצתי פנימה ולא ראיתי אף אחד. אז המשכתי לדירה של פואד כמתוכנן, אבל הוא לא היה בבית.

שווילי התחיל לחשוב שאולי בעצם ויקטור דובר אמת. הסיפור שלו הסתדר עם הסיפור של מר וילנר שאצלו גר פואד.

עכשיו הגיע תורו של סולימאן לשאול. ספר לנו הכל עלייך ועל ג'וליה, מהתחלה.

אז ככה, התחיל ויקטור לספר. גרנו ביחד במוסקבה, בעצם היינו נשואים. במשך הזמן, דרכינו נפרדו, ואפילו התגרשנו. אתם הרי יודעים, איך זה ברוסיה, הדברים האלו , אמר כשהוא מסתכל לכיוון של שווילי, אבל שווילי בחר בהפגנתיות להתעלם מההערה הזו.

אה אז אתה מסוג הגברים האלו שיודעים להשיג נשים אבל לא מסוגלים לשמור עליהם ? התערב סולימאן. ואני בטוח שאתה גם יודע להחטיף. חכם על נשים. כמו כל הגברים המכים. חושב שאתה גבר! צריך כל הזמן אישה שתפחד ממך כדי להרגיש חזק. עסוק מהבוקר עד הערב בטיפוח התדמית והמראה. הכול חיצוני. אין שום דבר חוץ מזה. סולימאן ניסה את הטכניקה הזו. בדרכ היא הצליחה להוציא מאיזון את העבריינים עם הדימוי עצמי הנמוך. וכך הוא היה יכול להשיג לפחות את אחת המטרות שלו. לזהות מי באמת עבריין. מהיר חימה. עם נטייה ברורה לאלימות. אבל על ויקטור זה לא עשה רושם ולא גרר ממנו שום תגובה.

שווילי לא נתן לויקטור יותר מדי זמן להגיב והוסיף שאלה משלו: ומה לגבי המפגשים עם ג'וליה בארץ?

ויקטור ענה לשווילי אבל הסתכל לכיוונו של סולימאן . כמו שאמרתי פגשתי אותה רק פעם אחת באותו ערב.

אתה בטוח? שאל שווילי. ויקטור מייד קלט שהוא עשה טעות, אבל תיקן אותה בצורה אלגנטית ואינטליגנטית והוסיף שהם גם נפגשו למחרת מותו של שאול. שווילי לא רצה להודות בינו לבין עצמו שמולו יושב אדם אינטליגנטי ופיקח. יכול להיות שזה היה קשור למה שהוא בעצמו הרגיש כלפי ג'וליה. בנסיבות אחרות אנשים כמו ויקטור יכולים להגיע רחוק, להיות רופאים, מנהלי חברות . אפילו קצינים בכירים בצבא ובמשטרה.

לא נראה לך מוזר שג'וליה תיפגש איתך, אהוב נעוריה, יום אחרי מותו של בעלה?

לא, ממש לא. למה שהיא לא תתנחם אצל מי שפעם היה בעלה ועדיין אוהב אותה. אה אז אתה מודה שאתה שעדיין אוהב אותה? כמה נוח שבדיוק כשבעלה החליט למות עכשיו? בדיוק עכשיו?

אני לא מכחיש שרציתי שג'וליה תעזוב את שאול, אבל זה לא אומר שרצחתי אותו. אני לא יודע מי אתם חושבים שאני אבל אני ממש לא אדם שעושה דברים כאלו.

בסדר אולי אתה לא רוצח, אבל אתה לא בדיוק שה תמים שומר חוק. הרי אתה עובד בקזינו, שזה לא חוקי .

אני בדרך כלל לא אוהב להשתמש בקלישאות אבל מה לעשות? צריך להתפרנס. יש לי צרכים כמו לכולם. וכולם מעלימים עין מהימורים בלתי חוקיים. הרבה מהמרים הם בעצמם שוטרים.

בוא נחזור לפואד, אמר שווילי, הוא היה מהמר כבד?,, ומה איתך? ויקטור? אתה לא מהמר? אתה לא בחובות?

אין לי בעיה להודות שיש לי הרבה חסרונות ומגרעות, אמר ויקטור, אבל הימורים זה לא אחד מהם.

אתה ופואד הייתם חברים?

ממש לא השיב ויקטור. פואד היה טיפוס של עבודה והימורים. כל השאר לא עניין אותו.

מה בדיוק אתה עושה בקזינו? שאל סולימאן .

אני בעיקר עובד כמאבטח בכניסה .אבל כמו שאתם רואים לפעמים נותנים לי משימות קטנות . כמו ללכת לגבות חובות.

ספר לנו כל מה שאתה יודע על פואד אמר סולימאן.

אוקיי. פואד היה מהמר, וכשהיה מפסיד את כל הכסף שלו מה שהיה קורה לעיתים קרובות, הוא היה מקבל אשראי מהקזינו. בדרך כלל היה מחזיר בזמן. הפעם הסתבך יותר מהרגיל, נכנס לחובות גדולים .

שווילי ניסה להקשיב אבל הוא מצא את עצמו ממשיך לחשוב על ויקטור. הוא לא נראה לו כמו מאבטח טיפוסי שמרוויח שכר מינימום. הוא היה לבוש היטב ומשהו בהופעה ובהתנהגות שלו גרמו לשווילי לחשוב שהעבודה בקזינו היא רק כיסוי . אבל כיסוי למה? הוא מרגל? עובד בשירות הרוסים? אולי בכלל הוא סוכן של המוסד? אתה רואה יותר מדי סדרות טלויזיה שווילי אמר לעצמו. מהמראה שלו אפשר היה לשער שנשים נמשכות אל ויקטור. נשים יפות, כמו ג'וליה, למשל. הוא התחיל להרגיש שהוא מתחרה איתו. כאילו הם שני נערים בתיכון או שני יריבים. אותם השוואות שהוא היה נוטה לעשות בעבר. בתקופות של חוסר ביטחון. השוואות שהן תופעה פסיכולוגית נפוצה במיוחד בחברה המערבית העירונית ואז הוא הבין שאת כל מה שהוא חושב ומרגיש בקשר לויקטור אפשר לסכם במשפט קצר. שהוא פשוט מקנא בו בויקטור.

שווילי הבין שעליו לנסות לחשוב על ויקטור בדרך שתהיה יותר מועילה לחקירה. לא לתת לזה להשפיע עליו כלומר להגיב לדברים מהראש ולא מהבטן .להתייחס רק לעובדות .

הוא יכול להיות שחקן פוקר מצוין. אם רק הוא היה מהמר בעצמו הייתה המחשבה הראשונה שלו אחרי שהוא קיבל את ההחלטה המודעת לחשוב בצורה אחרת. שוב הוא מצא את עצמו חושב מחשבות לא מועילות לחקירה. זה גבר שיודע להסתדר, הוא חשב. לא סומך על אף אחד. מתאים את עצמו לסביבה, לנסיבות, לאנשים. גם לנשים כמובן. ויקטור היה ההפך הגמור משאול. שאול היה אדם חם, פתוח עם הרגשות שלו, לטוב ולרע, מחייך הרבה, אבל גם יודע לכעוס.

שווילי הכיר הרבה גברים כמו שאול. הם היו די נפוצים בסביבה ובתרבות ממנה הוא בא. אביו היה דוגמא מצוינת לגבר כזה כמו שאול, ולשניהם אפילו היה שפם. הוא עצמו היה יותר דומה לאמא שלו. היא הייתה יותר מחושבת, נוטה לחשוב ולנתח לעומק את הדברים , ופחות חושפת את מה שהיא מרגישה.

בסופו של דבר שווילי פנה לויקטור: בוא נחזור ליום רביעי בערב אמר שווילי. הצצת פנימה לתוך המאפיה. לא ראית אף אחד ואחר כך הלכת לדירה של פואד, נכון?

נכון מאוד, אחרי שעברתי ליד המאפיה ולא ראיתי את פואד המשכתי לדירה שלו. הזקן שהוא גר אצלו פתח לי את הדלת ואמר שפואד לא חזר מאז יצא לעבודה בבוקר. משם הלכתי לקזינו. אבל לא הייתה עבודה באותו ערב, אז חזרתי לחדר שלי אצל גברת גרבלי בסביבות עשר בלילה. וזהו. ועכשיו אתם יודעים הכל! איפה הייתי ומתי, ומה עשיתי בזמן ששאול מת. ואתם יכולים לראות שאין לי קשר למה שקרה לו. נראה לי שאין לכם סיבה להשאיר אותי כאן במשטרה ואתם יכולים לשחרר אותי.

מצטערים, אנחנו לא יכולים לשחרר אותך. קודם אנחנו צריכים לבדוק את הסיפור שלך. כרגע אתה חשוד. המשיך שווילי. יש לך מניע. אין לך אליבי, והיית באזור המאפיה בזמן הרצח. תחשוב אם יש לך עוד משהו לספר לנו אבל כמו שאמרתי בינתיים אנחנו לא יכולים לשחרר אותך .

פואד חאמוד היה מכור. כל העסק הזה של הימורים תפס תאוצה בישראל. מיליוני מהמרים באופן קבוע בהימורים ששייכים למדינה בלוטו, בטוטו, בחישגד? ואלפים נוספים מהמרים בכל צורה אפשרית: קזינו לא חוקי, בחו"ל, בהפלגות הימורים. אנשים רבים התמכרו להימורים. חייבים את הריגוש הזה. לא מספיק להם הלוטו. פואד היה כזה. אחת הבעיות עם ההימורים הלא חוקיים היא שהפשע המאורגן מעורב .האנשים שלהם מאבטחים את מקומות ההימורים הלא חוקיים ונותנים הלוואות בריביות גבוהות , וכמובן כמעט בו זמנית מנסים לגבות את החובות של המהמרים .ואיפה שיש פשע מאורגן יש מלחמות.

הימורים היו העקב אכילס של פואד. ההתמכרות הזאת מנעה ממנו להתקדם בעבודה, להתחתן, לגור קרוב יותר למשפחתו, הוא ניסה מספר פעמים להיגמל אבל ללא הצלחה. בדיוק בגלל זה פואד נעלם. ההתמכרות להימורים גרמה לחוב שלו לגדול ולגדול, עד שהוא כבר לא יכול היה להחזיר יותר, ולא קיבל יותר אשראי, והפעם נדרש לשלם, ומיד. לכן ביום רביעי שעבר בעבודה , פואד לא היה שמח ומחוייך כהרגלו, הוא התנהג בצורה משונה. הוא נתקע בדברים , נפלו לו דברי מאפה מהידיים.

מה קורה איתך פואד? הכול בסדר? אתה לא נראה טוב. וגם מתנהג מוזר. לך, לך הביתה לנוח, אני אסתדר בלעדייך, אמר לו שאול.

לקח לשווילי זמן לעכל שפואד, אותו הוא הכיר, כלומר חשב שהכיר, מכור להימורים. הוא התחיל לפקפק בכך שהוא קשור למותו של שאול. יכול להיות שהוא בכלל נעלם בגלל החובות שלו לפשע המאורגן. עכשיו עוד יותר חשוב לדעת איפה הוא היה באותו ערב טראגי בין השעות שש לעשר, אבל הבעיה הייתה שאף אחד לא ידע כלום. פואד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

לפחות זה מה שחשבו הבלשים עד שבאופן בלתי צפוי נכנס עד נוסף לתחנה.

שלום מר ארז. מה שלומך? תודה שבאת לעזור לנו בחקירה. אנחנו מבינים שיש לך משהו לספר לנו בקשר למותו של שאול האופה. בבקשה ספר לנו מה ראית או מה אתה יודע.

טוב אז ככה, התחיל לספר מר ארז. נכנסתי למאפיה כהרגלי אחרי העבודה, קצת אחרי שש. ראיתי את פואד, הוא נראה נורא. חשבתי שהוא חולה או משהו. הוא בדיוק היה בדרך הביתה. שאול לא היה נלהב , אבל לא הייתה לו ברירה. פואד נראה רע כאילו הוא הולך למות כל רגע. אתם חושבים שפואד רצח את שאול ? שאל לפתע מר ארז .

מי אמר ששאול נרצח בכלל? אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה לו.

אה, סתם חשבתי, יש שמועות כאלו , אמר מר ארז וחוסר בטחון נשמע בקולו , כנראה קצת נבהל מהתגובה החדה שקיבל. . אני אישית לא חושב שפואד עשה את זה, הוא היה אדם טוב, אני חושב שמישהו מבחוץ ניסה לשדוד את שאול.

יש לך עוד משהו לספר לנו, מר ארז?

לא. זהו, מקווה שזה יעזור. תודה לך, מר ארז אתה יכול ללכת. אם יהיה לנו עוד משהו נהיה איתך בקשר.

אחרי שמר ארז הלך הבלשים המשיכו לביתו של עוד אחד מהשכנים שגר קרוב למאפיה. , מר טולידאנו . שווילי העדיף לחקור אנשים בביתם, בעיקר בגלל שהוא בעצמו לא אהב להיות סגור במשרד. הוא אהב להיות בחוץ, בתנועה. הוא אהב את אור היום. הוא העדיף אור יום על תאורת החשמל. על מנורות הניאון.

שווילי וסולימאן דפקו בדלת של מר טולידאנו ונכנסו פנימה. היה בהחלט שווה לשמוע את הסיפור שלו. מר טולידאנו סיפר שבשעה שלוש וחצי ביום רביעי שעבר שאול ופואד היו במאפיה. חבל שדווקא עכשיו שאול מת, אמר מר טולדאנו. בדיוק שהוא חזר לדבר עם אחיו, מיכאל, אחרי כל כך הרבה שנים של נתק בין האחים. נתק בגלל שמיכאל חזר בתשובה, ואולי בעיקר בגלל שג'וליה גויה אתם מבינים?"

רגע רגע מר טולידאנו. לאט לאט . מה זאת אומרת? איך אתה יודע את זה? ששאול ומיכאל חזרו להיות בקשר?

מה זאת אומרת איך אני יודע ? כי ביום רביעי שהייתי במאפיה גם מיכאל היה שם, הייתי לגמרי מופתע. אחרי שנים שלא ראיתי אותו. היינו ארבעה במאפיה. שאול, פואד, מיכאל ואני. שאול היה כולו חיוכים, חיבק את מיכאל, שמח לראות אותו. ואז, אחרי זמן קצר הם נכנסו פנימה לחדר האחורי.

אתה בטוח שזה היה מיכאל? שאל שווילי.

תקשיב, אמר טולדאנו בנימה כעוסה, אני זקן, אבל לא סנילי ולא עיוור . אני מכיר טוב את האחים. הגעתי בשלוש ארבעים ועזבתי בשלוש ארבעים וחמש. מיהרתי, רציתי לראות פרק בסדרה שאני אוהב, לא רציתי לפספס את ההתחלה.

אוקיי אנחנו פשוט צריכים להיות בטוחים. זה מאוד חשוב מה שאתה מספר לנו. אתה זוכר עוד משהו כשהיית שם?

לא, מצטער, זה מה שאני זוכר .הייתי לזמן קצר ביותר. בעיקר אני זוכר שפואד לא נראה טוב, ממש לא נראה טוב. תודה לך מר טולדאנו, נהיה איתך בקשר אם נצטרך עוד משהו.

בדרך לרכב הבלשים התלבטו אם לזמן את מיכאל לחקירה נוספת בגלל שהוא הסתיר מהם את העובדה שהוא היה במאפיה של אחיו באותו יום. בעצם עכשיו זאת הפעם השנייה שהוא משקר להם. הרכב חנה ליד המאפיה הסגורה של שאול. בחוץ עמדה אישה. היא הייתה עיתונאית בעיתון מקומי שכתבה על מותו של שאול בנסיבות חשודות . סליחה, אדוני השוטר, אפשר כמה שאלות לגבי הרצח?

איזה רצח? מי סיפר לך שהיה רצח?

זה נראה לי מובן מאליו . אם אתם פה בסביבה סימן שהיה רצח.

תקשיבי גברתי , אם את רוצה פרטים לגבי פעילות משטרתית תבררי דרך הצינורות המקובלים. יש לנו דובר של המשטרה, דברי איתו.

הבנתי שהוא היה נשוי פעמיים, שאול האופה זאת אומרת. הכתבת התעלמה מהניסיון לנפנף אותה והמשיכה לנסות להוציא מידע מהשוטרים. ויש לו שני ילדים גדולים, שלא ממש התלהבו מהנישואים השניים של אביהם. אתם יודעים, כל הסיפורים האלה על אימהות חורגות…

תקשיבי, בשביל מה את צריכה אותנו, נראה שאת יודעת כבר הכל, וחוץ מזה אין לך עבודות בית? עקץ אותה סולימאן.

אולי תפסיקו להיות כאלה שוביניסטים אמרה הכתבת.

בואי נעשה הסכם. אנחנו נפסיק להיות שוביניסטים ולהתנהג בצורה סטריאוטיפית של שוטרים ואת תפסיקי להתנהג בצורה סטריאוטיפית של כתבת שמחפשת סקופים, וכותבת דברים שאין להם ביסוס. בקיצור אנחנו ממהרים ואין לנו זמן לרכילות , פשוט תראי חדשות הערב, אני מופיע במסיבת עיתונאים, שם תקבלי את כל התשובות אמר שווילי. .

אנחנו הכתבים רק רוצים לעשות את העבודה העיתונאית החשובה שלנו. כמו שאתם רוצים לעשות את שלכם. העבודה שלנו לא יותר חשובה וגם לא פחות חשובה. גם ככה המצב בארץ לא מזהיר . אין דין ואין דיין . בלי עיתונאים יהיה פה כמו בארצות העולם השלישי. השחיתות תחגוג ואף אחד לא ידע עליה ודבר לא יעשה. אנשים לא מעריכים ומבינים את העבודה העיתונאית החשובה. רואים אותנו העיתונאים באור שלילי. בעיקר בגלל כמה בודדים שנותנים שם רע למקצוע. מבחינתי הם לא עיתונאים אמיתיים. ואז מתקיפים אותנו העיתונאים הרציניים. האזרחים טוענים שאנחנו מציגים את העובדות בצורה שמתאימה למשטרה. ומנגד המשטרה טוענת שהעיתונות נגדם. כמו שהיה לא מזמן עם הפגנה של יוצאי העדה האתיופית. המפגינים באו למחות על כך שהמשטרה ירתה באחד מהם בטעות רק בגלל המוצא שלו. הכותרת באחד העיתונים הייתה:

" בני העדה האתיופית התפרעו וחסמו כבישים"

במקום לכתוב משהו כמו:

",בני העדה האתיופית קיימו הפגנה חוקית , בעקבות מותו הטראגי בידי שוטר של אחד מבני עדתם."

בקיצור מה אתם אומרים ,נאנחה העיתונאית. אולי בכל זאת תוכל לתת לי משהו קטן? משהו יותר אישי?

כן אני יכול, אמר סולימאן בעודו נכנס לאוטו, שאול היה אופה שמכין אחלה קרואסונים!

מאוחר יותר שווילי כינס מסיבת עיתונאים קטנה. הוא דיווח על ההתקדמות בחקירה. כצפוי חלק מהעיתונאים חיפשו סקופים. חיפשו להאשים, את הרוסים, את הדתיים, את הערבים. חיפשו שערוריות. כותרות . הם ניסו להוציא משווילי שהיה פה רצח. רצח על רקע רומנטי . אבל שווילי סירב להתייחס לכל השאלות האלו וסיים את מסיבת העיתונאים הקצרה.

רות, בתו של שאול, חיכתה ליהודה בעלה שיחזור מהעבודה. היא רצתה לספר לו על השיחה שהיא קיבלה מנעמי, אשתו של מיכאל, אחיו של אביה המנוח. למרות הנתק בין האחים, נעמי שמרה על קשר עם המשפחה. בטלפון, בדואר…. היא שלחה כרטיסי ברכה לימי הולדת, והתקשרה בחגים לאחל חג שמח.

אני מודאגת לגבי מיכאל, אמרה נעמי לרות, ביום כיפור תמיד קשה לו, והפעם קשה לו באופן מיוחד בגלל מותו אחיו. אני חושבת שהוא לוקח על עצמו גם את החטאים של אחיו המנוח. את יודעת למה אני מתכוונת. נכון?

אני יודעת למה את מתכוונת ענתה נעמי. אבל אני ממש לא מסכימה שזה חטא שאבא שלי התחתן עם לא יהודייה.

אני מצטערת אבל לא התכוונתי להתווכח עכשיו. והאמת שגם אני לא מסכימה לגמרי עם מיכאל . פשוט רציתי להגיד כיצד מיכאל חושב ואיך שהוא לוקח את זה קשה. . הוא בקושי אוכל, כמעט ולא עובד, ובעיקר קורא בספרי הקבלה. רות זה ממש מפחיד אותי! אני דואגת לו

אל תדאגי, אמרה רות, מיכאל חזק. הוא יהיה בסדר. הוא יתגבר. אני לא בטוחה אמרה נעמי. הוא נעשה יותר ויותר קיצוני בדעותיו ובאמונתו ובנוסף הוא מאוד עקשן, מחפש את הדרך הקשה. הוא נראה כאילו הוא נהנה למצוא חוקים ומצוות שמקשות על החיים... רות אני חייבת לנתק , אני שומעת את מיכאל חוזר. נהיה בקשר.

אחרי שהשיחה הסתיימה רות חשבה לעצמה: כמה שזה מוזר. שני אחים, גדלו באותו בית, בבית חילוני , אבל בכל זאת יצאו כל כך שונים. אחד דתי, והשני חילוני לגמרי. מיכאל , היא אהבה להגיד בצחוק, היה כל כך דתי שהוא היה אפילו יותר קדוש מהאפיפיור.

בינתיים גם יהודה בעלה של רות חזר הביתה. רות סיפרה לו על שיחת הטלפון שהייתה לה עם נעמי.

מיכאל כנראה ממש מרגיש רע שאחיו מת לפני שהם הספיקו להשלים , אמר יהודה והתיישב לאכול משהו. יש חדשות מהידיד הזה של ג'וליה?,

אוי, שכחתי לגמרי, איך יכולתי? , אמרה רות, הבנתי שהוא התייצב בתחנת המשטרה, הסגיר את עצמו ניסה לטהר את שמו. אבל הוא עדיין חשוד, והשאירו אותו במעצר.

מה לגבי ג'וליה? היא בקשר ? יצא לך לדבר איתה בזמן האחרון?

זה מוזר, אבל היא לא בקשר אמרה רות . היא לא מתקשרת אלי ושאני מנסה להשיג אותה נראה לי שהיא מסננת אותי, ככה אני חושבת אבל אי אפשר לדעת בוודאות . אני מקווה שהיא בסדר. ג'וליה זאת אומרת. אפילו שלא ממש אהבנו את הרעיון שאבא שלנו התחתן עם מישהי אחרת. אני ודוד זה לא מגיע לה. היא אהבה את אבא שלי והוא אהב אותה. ואני חושבת שהיא סך הכול בן אדם טוב. זה חייב להיות מישהו מבחוץ שעשה את זה לאבא שלי. רות חזרה לדבר על הנושא שבאופן די טבעי לא הפסיק להעסיק אותה . אולי זה היה גנב, נרקומן ?. לא נראה לי בכלל שמישהו ירצה באופן מכוון להרוג את אבא. לתכנן את זה מראש. הוא היה איש טוב ואנשים אהבו אותו. נכון לא מושלם אבל ממש לא נראה לי שהיה בו משהו או שהוא עשה דברים שיכלו לגרום למישהו לעשות לו דבר נורא שכזה. את המשפט האחרון רות אמרה עם דמעות בעיניים . היא התחילה לבכות. היא פתאום הרגישה עצב עמוק. לפני כן היא כנראה הייתה בהלם. לאט לאט היא התחילה להבין שהיא לעולם לא תראה יותר את אביה האהוב. האבא שהיא הייתה קשורה אליו מאוד. כל מה שישאר לה ממנו הם זיכרונות ילדות נעימים ומתוקים . וכמו שהדמעות הופיעו בעיניה בן רגע הן התחלפו בחיוך. היא נזכרה במתנה שהיא הביאה לאבא שלה אחרי שחזרה מטיול בחול .מתנה מילדה אוהבת לאביה. שאהב אותה מאוד חזרה.

לוח עץ עליו היה כתוב באנגלית:

THE SAND MAY BRUSH OFF .

THE SALT MAY WASH CLEAN

THE TANS MAY FADE

BUT OUR MEMORIES WILL LAST FOREVER

יום כיפור הגיע, יום מיוחד במינו ללא ספק, גם אם אתה לא אדם דתי, הכול מפסיק, ובאותו יום אפשר לדמיין איך אנשים חיו בעבר. לפני המהפכה התעשייתית, לפני שהיה חשמל, מכוניות. לפני כל הקידמה הזאת שיש היום. יש משהו מיוחד ביום כזה. שקורה רק פעם בשנה. בעיקר השקט. הרעש הרגיל של חיי הים יום פוסק. הזמזום התמידי שכל הזמן שומעים אותו ברקע ביום וגם בלילה. זמזום בעיקר מהרעש המצטבר של המכוניות ושל המכונות.

במוצאי יום כיפור מיכאל חזר מבית הכנסת. אחרי הצום הקשה והדאגות בסופו של דבר הכול עבר בשלום . לפחות כך זה נראה לעת עתה.

למחרת יום כיפור, הבלשים שוב חקרו את ויקטור בתא המעצר במשטרה. תא המעצר לא עשה לו טוב, הוא היה קשוח, אבל אחד הדברים שהיה לו קשה להתמודד איתם זה להיות כלוא ללא חלונות, במקום קטן, זה כנראה הזכיר לו תקופות קשות בעבר, ברוסיה, כשהיה צעיר.

בוא נשחרר אותו, הציע סולימאן, הוא מתעקש שהוא לא יודע כלום, הודאה לו נוציא ממנו, הוא לא הטיפוס שיודה בטח אם הוא לא אשם ,הוא קשוח מדי. הוא לא עוזר לנו גם ככה שהוא במעצר. בוא נשחרר אותו ונשים עליו מעקב אולי נגלה משהו.

בינתיים, במקום המסתור שלו, פואד נפגש עם אחותו סאחר.

למה לא סיפרת לנו שאתה בחובות? היינו עוזרים לך. וככה לא היו מחפשים אותך. כל העבריינים האלו. אני מאמינה לך שאתה לא קשור למה שקרה לשאול. אולי נבריח אותך למצרים? למשפחה שלנו שם? למרות שלא ראינו אותם מאז1948 ? אבל איך נעשה את זה? עוד יחשדו בי שאני מחבל במיוחד שכבר חשדו בג'מאל אח שלנו. אללה ירחם על אמא שלנו, היא הכי סובלת מכל העסק הזה.

מאיר וילנר שחזר לדירתו אחרי ששוחרר מבית החולים התקשה להירגע מאז שהעבריינים שבאו לחפש את פואד היכו אותו. הוא באמת לא ידע איפה פואד, והוא קיווה שהם לא יחזרו. גופו עדיין כאב מהמכות.

מר וילנר נזכר ביום רביעי שעבר, בלילה ששאול מת פואד חזר מוקדם מהרגיל, בסביבות שש וחצי. הוא נראה רע. הוא אמר שהוא צריך לקחת כמה דברים ולצאת שוב. מאיר שאל אותו אם הוא שוב הסתבך בהימורים. ניסה לשכנע אותו בפעם האלף להפסיק. אני אפסיק, אני אפסיק, אחרי שאטפל בכל הבלאגן הזה, מבטיח! אבל בינתיים אם מישהו שואל איפה אני תגיד את האמת, שאתה לא יודע.

לפתע הוא שמע רעש מכיוון המרפסת. ליבו דפק בחוזקה, ולכמה שניות הוא קפא במקום מרוב פחד. אבל הוא התעשת מהר וחיפש לעצמו כלי נשק, כדי שהוא יוכל להגן על עצמו. הפעם הוא לא יהיה חסר אונים. הוא היה נחוש להגן על עצמו. הוא לקח מרדד מהמטבח, משהו שפעם פואד הביא מהמאפיה והתחבא מאחורי דלת המרפסת ואז בבת אחת הדלת נפתחה פנימה בחוזקה ומאיר וילנר הניף בכל כוחו את כלי הנשק המאולתר אבל ממש ברגע האחרון הוא זיהה את הפורץ והצליח לעצור את עצמו עם הצלחה מסוימת לפני שנתן לו מכה חזקה מדי. הוא פגע בו רק בכתף. נשמעה אנקת כאב ואז קול מוכר אמר : מאיר, זה אני, פואד, כמעט הרגת אותי. מזל שפגעת לי רק בכתף.

למרות המכה שפואד קיבל, מאיר היה בתוך תוכו פנימה מרוצה מעצמו. הכבוד שלו שנפגע אחרי שהיכו אותו חזר אליו במקצת. הוא היה מרוצה לדעת שיש לו עדיין את זה. שברגע האמת הוא מסוגל להגן על עצמו. שלמרות גילו הוא עדיין לא חסר אונים לגמרי. לרגע אחד קצר הוא שוב הרגיש צעיר. נכון יש לך מזל הוא אמר לפואד. הייתי בטוח שאתה אחד מהביריונים האלו שמחפשים אותך , אלו שכבר היו פה. למה אתה מתגנב ככה פואד ? דרך המרפסת?

מחפשים אותי ענה פואד. לא רציתי להיכנס בדלת הקדמית כי בטח מתצפתים על הדירה .

פואד שמעת מה קרה לשאול?,

בטח ששמעתי, זה נורא ממש נורא, אני עדיין לא מאמין ששאול איננו ,שהוא מת . גם בכפר יודעים. השוטרים באו לחפש אותי שם.

נכון זה ממש נורא. גם אני לא מאמין ששאול מת.

אז אין לך קשר לזה? ברחת בגלל ששוב הסתבכת בהימורים נכון? כי חיפשו אותך. הראשון שהגיע לחפש אותך היה רוסי אחד , אחר כך שני הבריונים האלו שהיכו אותי. מר וילנר הראה לפואד איפה היכו אותו ופואד הזיז ראשו מצד לצד וצקצק בשפתיים בהבעת אמפתיה.

פואד אתה חושב שאולי הם באו לחפש אותך במאפייה לפני שבאו לכאן, מצאו רק את שאול, והרגו אותו?. אולי הם לא האמינו לו שאתה לא במאפיה. אולי הוא ניסה להגן עליך ואז הם תקפו אותו ? אתה חייב להסגיר את עצמך למשטרה, כולם מחפשים אותך העולם התחתון והמשטרה.

לא לא אני לא יכול. בינתיים אני חייב להתחבא , אמר פואד, ואני לא יכול לגלות לך איפה, לא לסבך אותך. באתי רק לקחת כמה דברים ואני שוב זז, ומהר. פואד נכנס לחדר שלו שהיה הפוך כי נעשה בו חיפוש יסודי. הוא לקח כמה דברים ונחפז להגיד שלום למאיר בעל הבית החביב שלו ששוב ניסה לשכנע אותו ללא הצלחה להסגיר את עצמו למשטרה . פואד פתח את הדלת כדי לצאת ולהפתעתו הגמורה עמדו מולו שוטרים במדים שמייד שמו עליו אזיקים והודיעו לו שהוא עצור בחשד למעורבות במותו של שאול לוינסון

אבל זאת טעות אמר פואד. אני לא קשור . אני חף מפשע, מאיר, תגיד להם שאני ושאול היינו קרובים. כמו אחים. ושבחיים לא הייתי נוגע בו .

מאומה לא עזר. השוטרים הכניסו את פואד לניידת, והדבר האחרון שמאיר ראה לפני שפואד נעלם מעיניו זה את מבטו המבט המפוחד של פואד.

אחרי כמה דקות שהוא עמד בכניסה בהלם , מאיר החליט להיכנס פנימה, וכל הזמן הזה ממש מעליו בקומה העליונה רוזן השכן, עמד בידיים משולבות, ומבט של ניצחון בעיניו וכל כולו מביע שמחה לאיד.

ברמסון, מפקד התחנה, לא היה רחוק מהאמת כשהוא חשש מההיכרות האישית של שווילי עם משפחתו של שאול . שווילי הכיר את המשפחה ולכולם היה מניע לרצות להרוג את שאול, וזה לא היה טוב לחקירה .זה עשה אותו מעורב רגשית. הילדים היה להם מניע בגלל כל העניין הזה של הירושה והצוואה. ג'וליה בגלל רצון להיות עם ויקטור הצעיר יותר. ובנוסף גם את פואד העובד המסור של שאול שווילי הכיר היטב מאז שהוא היה נער והיה ברור שהוא מחבב אותו .

שווילי בינתיים חשב ברצינות על ההצעה של סולימאן לשחרר את ויקטור. הבעיה הייתה ברמסון, המפקד, כבר היו לו תכניות. פענוח מהיר של מקרה הרצח הוא קיווה ייזקף לזכותו ויעזור לו להיכנס לפוליטיקה, ואפילו אולי יום אחד להיבחר לראשות העירייה. הוא נזכר בסיפור של קסטר, המפקד האמריקאי המפורסם שנלחם באינדיאנים . קסטר שכל כך רצה להיות נשיא ארצות הברית והאמין שאם הוא רק יזכה בקרב אחד נוסף מול האינדיאנים זה יסלול את הדרך ישר לבית הלבן . מקרה חד משמעי של מטרה אישית שמקדשת את האמצעים. למרות סיכויים לא טובים להצלחה כמו במקרה הטראגי של קסטר והמטרה הייתה כמובן תהילה, הערצה, פרסום. שווילי בעצמו לא הבין מה כל כך טוב בלהיות מפורסם.

המחשבה שויקטור כנראה לא קשור למותו של שאול , משמעותה שפואד יכול להיות האשם. פואד שהסתבך בגלל התמכרות להימורים. זאת הסיבה ששווילי סלד מהימורים, מאז שהוא היה ילד הוא ראה כל הרבה אנשים שהימרו, ושאיבדו הכול ,משפחה, רכוש, חברים , הוא ראה איך המהמרים המכורים סובלים, ומביאים סבל על משפחתם ועל הקרובים להם, ואפילו מתאבדים. והכל בשביל מה? בשביל כסף? בגלל חובות? אם רק היו לומדים לחשוב אחרת. אם רק היו יותר מודעים.

אחרי שהוחלט לשחרר את ויקטור שווילי חזר לדירתו להתקלח. הוא לא היה רגוע. הוא היה בלחץ. הוא ניסה לחשוב מה הסיבה שהוא מרגיש ככה והוא לא מצא את הסיבה המדויקת. הוא כבר הבין מזמן שללחץ מהסוג הזה אין סיבה. אחת . בדרכ זה קשור להרבה מחשבות שליליות לעיתים קרובות לא מודעות שעוברות במהירות בראשם של אנשים. מחשבות על העתיד. על דברים שיקרו. דברים רעים. הוא ניסה להסיח את דעתו מהחקירה וניסה להתמקד במקלחת . הוא אמר לעצמו שהוא צריך להיות נוכח. להיות בהווה. משהו שהוא שמע באחד הקורסים בפסיכולוגיה שלקח במסגרת הלימודים שלו באוניברסיטה. לימודים שהמשטרה ממנת לקציני המשטרה שלה.

ואז צלצל הנייד. הודיעו לו שפואד נתפס והוא בדרך לתחנה. שווילי שכח בבת אחת הכול. את הנוכחות, את ההבטחות שהבטיח לעצמו, את התוכניות שלו ליותר פנאי, ברגע אחד שכח הכול. פתאום הייתה לו תובנה. הוא גם קצת כמו המכורים. שוכחים את כל ההבטחות שהם מבטיחים לעצמם ולסביבה. אז בעצם גם הוא לא היה כל כך שונה . הוא פעם שמע מישהו אומר על התמכרויות: זה סך הכל מאוד פשוט להסביר את הקושי של מכורים להיגמל . הם פשוט לא יכולים להפסיק לעשות את הדבר הזה שהם מכורים אליו. פשוט מאוד. לא מסובך בכלל.

תוך כדי המחשבות הפסיכופילוסופיות האלו, ביטוי שהוא המציא בעצמו , שווילי התלבש ויצא לתחנה לחקור את פואד, שהגיע בינתיים.

פואד, אני ממליץ לך להודות. הכול מצביע על כך שאתה קשור למותו של שאול. אמר שווילי . יצאת מהעבודה בסביבות שש בערב , אבל חזרת מאוחר יותר, ביקשת משאול כסף כי אתה בחובות בגלל ההימורים שלך. שאול סירב, רבתם, תקפת אותו והוא נפל קיבל מכה בראש ומת. אני משוכנע שזה לא היה בכוונה . שלא התכוונת להרוג את שאול.

פואד המבוהל ישב שם וקשה היה שלא לרחם עליו. הוא נראה מאוד מסכן. לבסוף הוא אמר : זה לא היה ככה. יצאתי בשש וחצי בערך ולא חזרתי למאפיה מאז אותו ערב. ולא ראיתי יותר את שאול . לא דחפתי אותו אפילו. כלום. הוא היה חי שעזבתי. אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב. לא רבנו. לא התווכחנו בחיים לא הייתי פוגע בשאול. ולא ביקשתי ממנו כסף. התביישתי. ואם הייתי מבקש אני בטוח שהוא היה עוזר לי. חבל שלא ביקשתי. ושלא סיפרתי לו על בעיית ההתמכרות שלי. על החוב שלי. מה כבר היה יכול לקרות? לכולם יש מגרעות. אף אחד לא מושלם. אבל לא רציתי ששאול יחשוב עלי דברים לא טובים. שיפסיק להעריך אותי. אם הייתי מספר לו אז יכול להיות שכול זה לא היה קורה.

אז לאן בדיוק הלכת שעזבת את העבודה?

הלכתי הביתה. לקחתי כמה דברים ונסעתי לכפר.

פואד יש לנו עד שמיכאל אחיו של שאול הגיע למאפיה באותו יום בצהריים. היית במאפיה שמיכאל הגיע?

כן הייתי. ראיתי אותו שם אחרי הרבה שנים שלא ראיתי אותו. רגע, אתה לא חושב שמיכאל קשור לזה…., מיכאל הגיע בסביבות שלוש, זיהיתי אותו. בעבר מיכאל היה מגיע הרבה לבקר את שאול במאפיה לפני ששאול התחתן עם ג'וליה. הוא היה מגיע למאפיה , לא לדירה, כי שם זה לא היה כשר. הוא ושאול היו מדברים. ואחרי ששאול התחתן הוא היה בא בעיקר לנסות לשכנע את שאול לגייר את ג'וליה. כך גם היה פעם. שמעתי אותם מדברים על ג'וליה. ואז התחילו הבעיות. הבעיות? מה הכוונה? שאל שווילי. מיכאל אמר שג'וליה צריכה להיות בבית, או ליד בעלה, לעזור לו בעבודה במאפיה ולא להסתובב בעיר, בקולנוע, עם חברות. אז שאול התרגז, התחיל לצעוק, ומיכאל צעק חזרה. נזרקו מילים באוויר: גוייה, פריצות… מופקרת , שאול ביקש ממיכאל לעזוב. בעצם הוא דרש ממנו . לך מפה הוא אמר. ואל תבוא יותר אם אתה בא רק בשביל לנסות ולגייר את ג'וליה. כולם שמעו את הצעקות. מיכאל יצא אדום כולו, לא אמר שלום אפילו.

אחרי שפואד סיפר את כל זה הוא הרגיש הקלה . וזה היה מובן. הוא היה בתקופה לא פשוטה. היו לו חובות לעולם התחתון. חי בסתר שלא יתפסו אותו. לא יכול לדבר ולספר ולשתף אף אחד במה שעובר עליו. ועכשיו בנוסף לכל זה מותו של שאול. שאצלו הוא עבד מאז שהוא היה נער . שאול לא רק שהיה הבוס הנדיב שלו הוא היה קצת כמו אבא וקצת חבר. הוא התעניין בו. היה אכפת לו ממנו. מה שבטוח שניהם הרגישו נאמנות גדולה אחד לשני. הוא ושאול. הם ידעו שהם יכולים לסמוך זה על זה במקרה הצורך. עכשיו שהוא סיפר הכול זה הרגיש משחרר. אפילו שהוא סיפר את זה במהלך חקירה משטרתית.

אני עדיין חושב שהיית נואש , זקוק לכסף אמר שווילי. רצית להחזיר את החוב לבריונים האלו. פחדת שהם יתפסו אותך . אז ביקשת משאול כסף. והוא סירב ואז תקפת אותו .

אבל אני לא תקפתי אותו , אמר פואד, לא חזרתי למאפיה. חזרתי לדירה, לקחתי כמה דברים, עליתי על אוטובוס, ונסעתי לכפר, שם עזרו לי להתחבא. אף אחד לא ראה אותי, אין לי עדים, אין לי אליבי, עד שהגעתי לכפר. פחדתי מאותם שני בריונים שבאו לחפש אותי והיכו את בעל הבית שלי . מר וילנר. אחד מהם הוא ממש חיה אמר פואד.

שווילי סימן לסולימאן והשניים יצאו מחדר החקירות. תקשיב אמר שווילי שהם היו בחוץ. בוא נשתמש בפואד לנסות ולתפוס את השניים שהיכו את מר וילנר. לדעתי הם קשורים למותה של הילדה. במיוחד ההוא הנמוך יותר. אני בטוח שזה ביבי. אולי נצליח סוף סוף להכניס אותו לכלא . אנחנו לא יודעים אם פואד קשור למותו של שאול. ובכל מקרה אין לנו הוכחות ועדים. אז לפחות ננצל את ההזדמנות הזאת. מה אתה אומר סולימאן?

רעיון טוב משה אמר סולימאן. אין לנו מה להפסיד.

אוקיי תקשיב פואד. אנחנו רוצים להציע לך משהו. אנחנו רוצים לעזור לך. בעצם אתה תעזור לנו ואנחנו נעזור לך. כולנו יודעים ששני אלו שמחפשים אותך הם אותם שניים שתקפו את בעל הבית שלך מר וילנר. ואנחנו בטוחים שאתה מכיר אותם. אז תגיד לנו מי הם. תן לנו את השמות שלהם וביחד אנחנו נתפוס אותם. נטמין להם מלכודת. הם יכנסו לכלא. ככה אתה תהיה בטוח. הם יפסיקו לרדוף אחריך ואנחנו נתפוס שני עבריינים מסוכנים. אז מה אומר פואד.?

זה לא יעזור לי אם תתפסו אותם. הם יכולים לחסל אותי גם מכלא. אני לא כזה תמים. אבל נראה לי שאין לי ברירה אלא לספר לכם. אני לא יודע איך קוראים להם, אני יודע רק את הכינויים שלהם, יקי וביבי. ביבי הוא המסוכן יותר. אוי אני ממש אידיוט שאני מספר לכם, ביבי יחסל אותי אם הוא יידע שהלשנתי עליו.

שווילי התקשה להסתיר את שמחתו כשהוא שמע את השם ביבי . שמו של העבריין אותו הוא מנסה להכניס לכלא כמעט באופן אובססיבי. הוא מייד הבין שיש לו פה הזדמנות לעשות צדק. במיוחד בשביל המשפחה של הילדה שנהרגה בקרב היריות.

אין לך מה לפחד, גם ככה הם מחפשים אותך. נארגן לך את הכסף שאתה חייב, שבעים אלף שקל נכון? תהיה איתם בקשר, תגיד להם שיש לך את הכסף ואז נטמין להם מלכודת, זה מה שאנחנו מציעים לך.

הבלשים שוב יצאו מחדר החקירות. הם הלכו למשרדו של ברמסון . מפקד התחנה.

במשרד של המפקד הבלשים ספרו לו על התוכנית שלהם. אחרי שהם סיימו ברמסון אמר: אז נראה שאולי נצליח לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: את האשמים בהריגתה של הילדה ואת הרוצח של שאול, כי זה אותו אחד, ביבי. וכמובן נכניס לו גם על תקיפה חמורה של מר וילנר הזקן. אנחנו לא לגמרי בטוחים שביבי רצח את שאול, ואין לנו עדים שהוא אפילו היה במאפיה, אמר סולימאן. ואין אפילו טביעות אצבעות שלו. אבל אנחנו בטוחים שביבי היכה את מר וילנר ושהוא האשם העיקרי במותה של הילדה המסכנה. לגבי ויקטור המשיך שווילי , נראה לי כדאי שנשחרר אותו. אין טעם להחזיק אותו במעצר . אין לנו הוכחות שהוא קשור למותו של שאול. אם נשחרר אותו והוא כן קשור אולי הוא יעשה טעות כל שהיא שתעזור לנו להכניס אותו לכלא. דבר נוסף ג'וליה כבר לא חשודה. יש לה אליבי. המלצרית יכולה להעיד שהיא הייתה עם אירנה החברה הטובה שלה בבית קפה אחרי הסרט, היא זכרה בקלות, טיפ נדיב ביותר נתנו לה.

טוב אמר ברמסון , נארגן את המלכודת לביבי ונשחרר את ויקטור,. נארגן שמירה סמויה על פואד, בכל זאת הוא עדיין חשוד, וגם שביבי לא יגיע אליו לפני שנצליח ללכוד אותו. ונעקוב אחרי ויקטור. צריך לפרסם בעיתונים שפואד שוחרר מחמת חוסר ראיות . פואד יקבע פגישה עם ביבי, יגרום לו להתרברב שהוא הכה את מר וילנר, אני מכיר את הטיפוסים האלו לא מסוגלים לסתום ת'פה איפה שבאמת צריך. במקרה הכי גרוע שלא יהיה לנו שום דבר אחר עליו אפשר יהיה להכניס אותו לכלא על חבלה חמורה. ואולי כשהוא בכלא יצליחו להוציא ממנו עוד משהו שיקשור אותו למקרה הרצח של שאול והריגתה של הילדה.

הבלשים חזרו לחדר החקירות וספרו לפואד על התכנית לתפוס את ביבי. פואד פחד באופן טבעי, פחד שביבי יחסל אותו, במיוחד אם הוא יחשוד שהוא מקליט אותו כפי שאמרו לו לעשות כשהוא יפגש עם ביבי. תקליט אותו בנייד שלך . על זה קשה לעלות, אמרו כשניסו להרגיע אותו ללא הצלחה.

אולי בכל זאת תשחררו אותי וזהו? אני לא אשם. הייתי בכפר בזמן הרצח. אצל אחותי, היא תעיד. מה היא יכולה להגיד שיעזור לך? שהיית בכפר בערב? אבל אתה לא יכול לדעת בדיוק את שעת הרצח. ויכול להיות ששאול מת בשעה שעדיין לא היית בכפר. וגם מה יעזור לך אם נשחרר אותך וביבי עדיין מחפש אותך. במיוחד שאין לך כסף להחזיר לו.

אוקיי, אני מרים ידיים, אמר פואד. תארגנו מה שצריך, אני עייף מכל זה.

אחרי כמה דקות כמו שסוכם עם ברמסון הבלשים שחררו את פואד וגם את ויקטור.

אחרי ששוחרר, ויקטור חזר לחדרו אצל גברת גרבלי. דאגתי לך, שוטרים היו פה, היא אמרה. חיפשו אותך. הכל בסדר?" כן, הכל בסדר גב גרבלי. הייתי אצלם במשטרה, יש איזה בעיה עם קרוב משפחה שלי, עולה חדש , שיקר ויקטור. התשובה שלו סיפקה את גברת גרבלי, היא הייתה קרובה לאמת. השקר הכי טוב הוא זה שהכי קרוב לאמת, עדיף על שקר שקוף, שבדרך כלל מתגלה, ומהר.

בזמן המעצר וגם עכשיו ויקטור לא הפסיק לחשוב על ג'וליה. הוא השתוקק לראות אותה, אבל הוא ידע שזה לא רעיון טוב להיפגש איתה עכשיו. זה יכול לסבך אותה. וזה גם לא נראה טוב לפגוש אותה בדיוק אחרי שבעלה מת . היא הייתה חשובה לו. והוא לא רצה לעשות דבר שיגרום לה לסבל ולצער. הוא החליט שהטוב ביותר בשבילו זה יהיה לחזור לעבודה. ויקטור היה עייף, נכנס למיטה וכמעט מייד שקע בשינה עמוקה מלאת חלומות . הוא זכר חלום אחד . הוא חלם חלום, שהוא ליצן בלונה פארק. ג'וליה הייתה שם עם שני הילדים של שאול והם זרקו עליו כדורי גומי בזמן שהוא ניסה להתחמק. בצד עמד שווילי, רושם במחברת את מספר הנקודות בעמודה שהכותרת שלה הייתה 'אשם'.

אחרי שפואד שוחרר הוא עשה מה שביקשו ממנו. הוא התקשר לביבי, להגיד לו שיש לו את הכסף שהוא חייב, שבעים אלף שקל, והוא רוצה לסגור את החוב. ביבי איים עליו שלא ישחק איתו משחקים, אחרת לא יהיה טוב. אז הם קבעו למחרת, באחת עשרה וחצי בלילה, בקזינו. פואד פחד שביבי יחשוד, שלא יאמין לסיפור שלו, שהוא השיג את הכסף מהמשפחה בכפר. פחד שיעשו עליו חיפוש בכניסה לקזינו ויגלו שהנייד שלו מופעל או שביבי בעצמו יחשוד בו. שווילי דיווח לברמסון שהמבצע יוצא לדרך כמתוכנן. , קיבל אישור, והתחיל לארגן את כל מה שצריך. שוטרים, בלשים, הכול.

רות בתו של שאול , הגיעה לשבעה אצל מיכאל ונעמי. מיכאל נראה רע, התגלמות האדם שנמצא באבל. לא מגולח, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, קפוא, לא מדבר.

נעמי ורות נכנסו למטבח. מיכאל מתפלל כל הזמן , אמרה נעמי. ככה זה אצלנו. שקרוב משפחה נפטר. אבל בכל זאת אני דואגת למיכאל . אני יודעת שהוא מרגיש אשם , לא סגר דברים עם אחיו, ועוד היה להם ויכוח באותו יום ששאול מת .

רות ניסתה לחשוב למה אנשים בוחרים לחיות ככה? חיי דת ? בדירות האלה? זה כנראה כי הכול מוגדר מראש. אין התלבטויות, אין אופציות, לכל דבר חוק או מצווה. אבל, גם לדתיים יש בעיות. ומה שקורה למיכאל הייתה הוכחה לכך. רות לא שכחה את מיכאל, הדוד, האח הקטן של אבא, איך שהוא היה לפני שחזר בתשובה. תמיד מנגן, שמח, עם חברים, נוסע הרבה לטייל, מעשן, ירוק כמובן. איך זה קרה שהוא השתנה.

בסופו של דבר הגיע הזמן ללכת. הנשים נפרדו זו מזו. במשך כל הביקור של האחיינית מיכאל לא אמר מילה ולא הסתכל על עליה ולא הראה שום סימן שהוא מודע לנוכחותה. ההתנהגות הזו קצת הזכירה לרות את ההתנהגות של הילדים האוטיסטים אותם היא לימדה בבית הספר המיוחד. רק שהיא פתחה את הדלת ועמדה לצאת מיכאל, הרים את ראשו והסתכל עליה במבט של הפתעה, כאילו רק עכשיו היא הגיעה, אבל כמעט מיד הוא הוריד חזרה את הראש והמשיך לבהות ברצפה.

באותו ערב ג'וליה הייתה לבד בבית. היא החליטה לא לשבת שבעה. אירנה הייתה אצלה בערב מוקדם יותר. היו דמעות, והרבה עצב. בשלב מסוים אירנה שאלה לגבי ויקטור. ג'וליה אמרה שהיא לא ראתה אותו מאז הפעם האחרונה שנפגשו.

בדיוק באותו הרגע שהיא חשבה עליו מישהו צלצל בפעמון . זה היה ויקטור. מה אתה עושה כאן ויקטור? ג'וליה כל כך רצתה לחבק אותו אבל היא עצרה את עצמה ובמקום זאת היא אמרה: נראה לי עדיף שלא תישאר . אני לא אשאר הרבה. אמר ויקטור. אני רק באתי לראות אותך, לראות שאת בסדר, להיות איתך קצת ואז אני אלך.

באותו יום גם דוד החליט לנסוע לחיפה. בדרך הוא חשב על רחל שאיתה היה לו רומן ושהפרידה ממנה הייתה צפויה. הוא לא רצה להיפרד ממנה . הוא חשב שאולי החיים איתה היו יכולים להיות טובים יותר מאשר עם אשתו המרירה והתובענית.

בפגישה הראשונה שלהם רחל כבר ידעה שהוא נשוי אבל בכל זאת החליטה שהיא רוצה רומן איתו. רחל היא זאת שיזמה יותר. דוד היה חסר ביטחון עם נשים ופחד מדחייה, ולכן כל מערכות היחסים שלו היו עם נשים כמוה . ככה הוא לא הסתכן בדחייה. והוא רצה שיאהבו אותו ללא תנאי.

עכשיו במכונית הוא היה חופשי מכל זה. הוא היה במקום שהוא הכי אהב להיות בו. הוא אהב ללחוץ על הדוושה, ולהיות לבד במכונית, עם עצמו, בלי תלונות וביקורת, האשמות ותביעות לא מצד אשתו ולא מצד רחל.

למרות שהוא התאמץ לא לחשוב על שתי הנשים האלו הוא מצא את עצמו חושב על אישה שלישית. על ג'וליה, בהתחלה הוא כעס. כשהוא חשב על זה שהיא לקחה את אביו, וגם בגלל האפשרות שהיא תקבל לפחות חלק מהירושה שמגיעה לו ולאחותו רות. אבל הוא כעס יותר שהוא חשב שהיא ניצלה את אביו, והכי גרוע, שהיא בגדה בו עם גבר זר, צעיר יותר. המחשבות האלו על בגידות ועל רומנים עם גברים צעירים יותר גרמו לו לשאול את עצמו שאולי בכלל כל הכעס והרגשות האלו לא קשורים ליחס שלה לאבא שלו אלא ליחס שלו אליה . למרות שהייתה נשואה לאביו ג'וליה הייתה אישה צעירה, לא הרבה יותר מבוגרת ממנו , ואף אחד לא היה יכול להכחיש שהיא הייתה אישה יפה ביותר.

שקוע במחשבות האלו דויד מצא את עצמו בחיפה נוסע לכיוון הדירה של אביו. הוא הרגיש מוזר, הוא לא ידע מה לעשות. הוא היה מבולבל, מפוזר, לבסוף הוא החנה את המכונית מחוץ לדירה , ואמר לעצמו שזה מגוחך, מה היא תחשוב? איך זה נראה? האם להביא פרחים? שוקולד? איך הוא אמור להתנהג? בדבר אחד הוא היה בטוח. שהוא חייב להתעמת עם ג'וליה, אבל לא ידע בדיוק איך.

בסופו של דבר דוד עלה במדרגות. הוא החליט לצלצל בפעמון במקום לדפוק. הוא חשב על זה. הוא לא ידע למה זה נראה לו חשוב באותו רגע. אולי כי זה היה אחרת ממה שהוא רגיל היה לעשות, לדפוק בדלת.

ג'וליה פתחה את הדלת. היא הייתה לבושה בשמלה פרחונית, נראתה יפה יותר מתמיד. הוא התכוון לברך אותה לשלום אבל אז הוא שם לב שגבר עומד מאחוריה, זה היה ויקטור. ואז בבת אחת הוא התפרץ: תתביישי לך . לא יכולת לחכות שהגופה תתקרר וכבר את מזמינה את המאהב שלך לבית של בעלך? המנוח? אולי אתם גם רוצים לעשות סקס במיטה שלכם? שלך ושל אבא שלי? ואולי בכלל התינוק הוא שלו, אמר שהוא מסתכל לכיוון של ויקטור, ולא של אבא שלי הוסיף ואמר. בושה וחרפה.

תינוק? איזה תינוק?" אמר ויקטור, היה ברור שהוא לא יודע.

תקשיב בחור, תקשיב טוב . אמר ויקטור. אני חושב שאתה צריך להתנצל בפני ג'וליה.

מי אתה שתגיד לי מה לעשות? ענה דויד והכעס נשמע היטב בקולו.

מה שקרה אחר כך קרה במהירות הבזק. דוד זינק קדימה עם אגרוף, אבל הוא בטעות פגע בג'וליה שניסתה להתערב ולהגן על ויקטור. היא נפלה. ויקטור מיד קפץ על דויד והשכיב אותו. הוא היה מבוגר יותר אבל מנוסה בעימותים פיזיים.

תרגיע אתה שומע? אחרת יש לך עסק איתי. אני צריך לזרוק אותך מהבית.

אתה תזרוק אותי מהבית של אבא שלי? בעצם מהבית שלי! זה מה שאתה וג'וליה תכננתם כל הזמן ביחד. להיפטר מאבא שלי. ולהישאר ביחד בבית שלנו.

תקשיב, בחור, לא עשינו כלום לאבא שלך. אני אפילו הסגרתי את עצמי למשטרה והוכחתי להם שאני לא אשם, ובגלל זה הם שיחררו אותי. ואם הבית רשום על שמך אז זה אומר שגם לך יש מניע, וגם אתה יכול לרצות במותו את אביך.

מספיק כבר שניכם!!התערבה ג'וליה. תלכו מפה ! נמאס לי מזה, לא רוצה אתכם פה, די!

בסדר, אני הולך. אמר דויד. ואתה ויקטור, תתרחק מהבית הזה, זה לא נכון שתהיה פה. וזה הבית שלי ואני לא רוצה אותך פה . בסופו של דבר שני הגברים ירדו במדרגות ונראו כמו שני ילדים שובבים שקבלו נזיפה .

פואד עדיין היה בתחנה. הוא נשאר שם ליתר ביטחון עד לערב המפגש עם ביבי בקזינו. היה לו זמן לחשוב על החיים שלו, במיוחד על ההתמכרות שלו להימורים. הכל התחיל מזה שהוא זכה בהרבה כסף בפעם הראשונה שהוא הימר בקזינו . ככה הוא לפחות אמר לעצמו. כמו שכל המהמרים הכפייתיים כנראה אומרים לעצמם. מוצאים תירוץ להתמכרות שלהם. הוא היה משוכנע שזה היה פשוט מזל רע שהיה לו מזל ושהוא זכה בכסף בפעם הראשונה שהוא הימר. ואם זה לא היה קורה ככה אז החיים שלו היו יכולים להיות אחרת. איך שהגלגל מסתובב. גם בחיים צריך מזל, כמה אירוני, אולי מזל רע לפעמים זה מזל טוב. בתוכו פנימה הוא ידע שהסיבה להתמכרות היא לא חיצונית. אלא פנימית. קשורה לבן אדם עצמו. לאישיות שלו . לסביבה בה הוא גדל.

בינתיים גרוס שעקב אחרי ויקטור סיים את המשמרת שלו והגיע לתחנה שם הוא סיפר שראה את ויקטור ואחר כך את דוד עולים לדירה של ג'וליה.

אולי הם קשורים. אולי שלושתם זממו הכול יחד בסופו של דבר? העלה גרוס את האפשרות הזו שנשמעה כאילו נלקחה מאיזה סרט בלשי סוג ב .

אין ספק שדוד נראה לחוץ, הוא כל הזמן לחוץ יש טיפוסים כאלו אבל זה לא אומר שהוא הרג את אבא שלו.

ומה לגבי מיכאל? גרוס לא ויתר. כנראה היה חשוב לו להגיד מה הוא חושב. הוא בכלל טיפוס מוזר הדתי הזה, גם הוא יכול להיות קשור, אין לו אליבי ויש לו מניע, אם אפשר לקרוא לדתיות פנאטית מניע.

שווילי נתן בגרוס את המבט שאומר איזה שטויות אתה מדבר ואמר לבסוף: אולי אתה גם חושב שאת הכול ביים שאול בעצמו? שהוא התאבד. ורצה להשאיר אחריו אדמה חרוכה, שכולם יהיו אשמים, להכניס את כולם לבוץ. להתנקם בכולם ובעולם. גרוס, נדמה לי שאתה רואה יותר מדי סדרות טלוויזיה. ולא סתם סדרות אלא את הגרועות ביותר.

בערב פואד יצא מהתחנה בחשאי כדי שאף אחד לא יראה אותו יוצא משם. הרי הוא אמור היה להיות כבר משוחרר ואם ביבי ידע שהוא עדיין בתחנה הוא עלול לחשוד שבוגדים בו.

לפני שהוא יצא פואד קיבל מאחד השוטרים את הכסף שהוא צריך להעביר לביבי. שבעים אלף שח. שני בלשים בלבוש אזרחי כבר היו בפנים בתוך הקזינו. , מהמרים עם הכסף שהם קיבלו למשימה. זה לא היה קל להוציא סכומים כאלו מהאחראי על הכספים בתחנת המשטרה. טיפוס מסודר. מדויק ומחושב שלהוציא ממנו כסף זאת הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית. כמעט כמו להוציא מים מהסלע. ואת זה משה כן הצליח לעשות .

מחוץ לקזינו חנתה ניידת של מחלקת הבילוש. ללא לוחיות זיהוי של המשטרה. אפילו לא בצבע לבן , הצבע שכל עבריין מתחיל יודע שהוא הצבע של ניידות הבילוש.. פואד הפעיל את מכשיר ההקלטה בטלפון הנייד.

באותו ערב ויקטור עבד ויקטור כמאבטח בקזינו. הוא היה בכניסה בודק ושם עין על היוצאים ונכנסים.

פואד, מה אתה עושה פה? התפלא ויקטור למראה פואד שנכנס לקזינו. מקווה שהבאת איתך כסף כי אחרת יכול להיות לך מסוכן.

אל תדאג אחי. הכול סודר, השגתי את הכסף, קבעתי עם ביבי לשלם לו, יהיה בסדר.

פואד קיווה שהבלשים אכן בפנים, ושהכול ילך כמתוכנן. פואד נכנס פנימה לקזינו ולפני שהוא הספיק להתיישב הוא שמע קול קורא לעברו: הנה אתה פואד. מה אתה מתיישב. בוא אלי. התחלת לעצבן אותי, מקווה שהבאת את כל הכסף. בוא לכאן מהר. פואד התיישב ליד ביבי ונתן לו חבילה גדולה של שטרות . מקווה שאתה לא מצפה לקבלה , צחק ביבי צחוק מפחיד ומאיים . אבל בכל זאת יש לי משהו בשבילך, שלא תצא בידיים ריקות. ביבי שלף סכין מתחת לשולחן ואמר: ספר להם בבית חולים שנכנסת לתוך חלון זכוכית, בזמן שהם תופרים אותך.

ביבי לא הספיק לסיים את המשפט , ושני הבלשים שהיו בתוך הקזינו קפצו ממקומם , אבל ביבי היה זריז מהם ולפני שהם הגיעו אליו הוא תפס את פואד, הצמיד לו את הסכין לגרון והתחיל מושך אותו לכיוון היציאה מהקזינו. אם מישהו מנסה לעצור אותי אני חותך לו את הגרון הוא אמר אבל עוד לפני שהוא הספיק לפתוח את הדלת ירדה על ראשו מכת קת אקדח שפגעה בדיוק במקום הנכון כדי להפיל אותו מעולף לרצפה. האקדח היה שייך לויקטור שלמזלו של פואד היה האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון .

וכמו שהאירוע התחיל ככה הוא הסתיים. במהירות. פואד וויקטור היו גיבורי הערב. פואד שהסתכן בשיתוף פעולה עם המשטרה וויקטור שמכת האקדח שלו השכיבה את הפושע המסוכן. פואד חיבק את ויקטור וכמעט בכה: תודה אחי, תמיד הרגשתי שאפשר לסמוך עלייך, שאתה לא כמו האחרים פה בקזינו בין כל העבריינים.

כמה דקות אחר כך הגיעה ניידת לקזינו. מתוכה יצאו שווילי וסולימאן ועוד שני שוטרים צעירים וחסונים. תכניסו את הפושע הזה למעצר אמר שווילי לשוטרים . ואנחנו חברה יוצאים לשתות, מגיע לנו לחגוג, הרווחנו את זה היום. המשקאות עלי. אני מזמין.

מאוחר יותר בביתם של מיכאל ונעמי, נעמי סיפרה לבעלה שג'וליה התקשרה, ואמרה שתפסו מישהו שקשור למותו של אחיו שאול . עצרו איזה גנגסטר, עבריין מסוכן. חוליגן, חיפש את פואד שהיה חייב לו כסף בגלל הימורים. טיפוסי פלט מיכאל. שאול לא יכול היה להעסיק יהודי? יש מספיק יהודים שמחפשים עבודה, ואז לא היה קורה כל הבלאגן הזה. שטויות, אמרה נעמי, זה לא קשור, זה יכול לקרות לכל אחד, יש המון יהודים שמהמרים ומסתבכים בחובות .

נעמי החליטה להניח למיכאל וכדי להפסיק לחשוב על העניין היא העסיקה את עצמה בעבודות הבית. תביא לי את המכנסיים שלך, אני עושה כביסה אמרה . מיכאל קם והלך לחדר השינה ונעמי אחריו. לפתע הוא עצר והסתובב לכיוונה : למה את עוקבת אחריי? הוא אמר בכעס , אני יכול להתפשט לבד ,אני לא צריך עזרה ואז הוא נכנס לחדר השינה וסגר את הדלת אחריו . נעמי עמדה בחוץ המומה. מיכאל אף פעם לא דיבר אליה ככה, משהו קורה לו חשבה . אחרי כמה שניות היא הרגישה בעצמה כעס גדול שעולה בתוכה . בבת אחת היא פתחה את הדלת והתפרצה פנימה וראתה את מיכאל מרוקן את כיסי המכנסיים . מיכאל נבהל והיה ברור מההתנהגות שלו שהוא מנסה להסתיר משהו. אחרי כמה זמן שהם פשוט עמדו והסתכלו אחד על השנייה מיכאל התחיל לדבר: אני ממש מצטער, אני פשוט במצב לא טוב. אני מתנצל על איך שדיברתי מקודם. נעמי לא הגיבה. היא לקחה ממנו את המכנסיים ויצאה לכיוון המקום בו הייתה מכונת הכביסה. לפני שהיא הכניסה את המכנסיים למכונה היא שאלה את עצמה למה הוא רוקן בעצמו את הכיסים תמיד הוא נותן לי לעשות זאת לפני הכביסה.!?

בתחנה ביבי העצור הכחיש כל קשר לרצח של שאול. זה שאני פה בגלל מה שהיה בקזינו לא אומר שאני קשור למקרה הזה של הרצח. ורק שתדע זאת הייתה הגנה עצמית. פואד ניסה לתקוף אותי קודם. ואם אתה רוצה לדעת מי רצח את שאול , אולי עדיף שתשאל את פואד, הערבי הזה שעבד אצלו..

החקירה הופסקה כי ברמסון מפקד התחנה נכנס לחדר החקירות וסימן לשווילי לבוא למשרדו. זה כנראה משהו חשוב. חשב שווילי כי בדרך כלל ברמסון לא נכנס בעצמו אלא שולח מישהו לקרוא לו כשהוא באמצע חקירה.

יש לנו עדות חדשה בקשר למותו של שאול אמר מפקד התחנה . ראו את מיכאל חוזר בשעה בעשר למאפיה, פחות או יותר בזמן ששאול מת . ומי שראה אותו היה לא אחר מאשר השכן הידוע מהפח של הזבל מר קרביץ.!

שווילי מייד הבין מה קרה . סוף סוף הלכו לדבר עם קרביץ לגבי הזבל , ולטפל בבעיה של הריח כמו שהובטח לאליעזר ואז באותו זמן הוא גם סיפר להם שראה את מיכאל.

אחרי שהשוטרים שמעו את מה שהיה לקרביץ להגיד הם ביקשו ממנו לבוא ולספר את מה שהוא ראה בתחנה. קרביץ לא ממש התלהב, אמר שהוא יגיש תלונה, על הטרדה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע והגיע עם השוטרים לתחנה .

אל תגידו לי שאליעזר הפוץ שוב מתלונן אמר קרביץ.

קרביץ היה בן שישים פלוס. עשה רושם של אדם תימהוני. תקוע איפה שהוא בעבר. בשנות הארבעים. היה ממנו ריח רע . הבגדים שלו היו מלוכלכים וניכר היה שהוא לא התקלח ולא עשה כביסה זמן רב אם בכלל.

לא, אנחנו רק רוצים שתספר לנו שוב מה ראית, בערב, ביום רביעי שעבר. זה מאוד חשוב.

אז ככה, בדיוק קמתי לי משנת צהריים אמר קרביץ .

שווילי חשב לעצמו בטח הוא ישן בבגדים האלה שאותם הוא לובש עכשיו. אכלתי משהו הוא המשיך. ראיתי טלוויזיה ויצאתי לסיבוב קצר. ואז ראיתי את מיכאל נכנס למאפיה. לא לא, בעצם לא.

אמרת שראית אותו. כן או לא?

כן, ראיתי אותו,אבל לא ראיתי אותו נכנס. ראיתי אותו יוצא בערך בעשר.....

דקות ספורות לאחר שהם שמעו את העדות החדשה הזאת שווילי וסולימאן היו בדרך לדירתו של מיכאל.

מיכאל הזה אין לו אלוהים אמר סולימאן לשווילי. קודם הוא שיקר שהפעם האחרונה שהוא פגש את שאול הייתה לפני חודש ועכשיו מתברר שהוא במאפיה באותו יום ששאול מת גם בשעה שלוש וגם בשעה עשר בלילה.

השבת נכנסה ובחלק הזה של חיפה לא הייתה תנועת רכבים בשבת. הבלשים הגיעו לדירה של מיכאל ונעמי ודפקו בדלת. הם נזכרו ברגע האחרון לא לצלצל בפעמון בגלל השבת.

מיכאל בבית כנסת אמרה נעמי לבלשים. יום שישי היום. מה אתם רוצים ממנו? מצטערים אבל אנחנו צריכים לשאול אותו כמה שאלות. זה לא יכול לחכות.

שווילי וסולימאן נכנסו לניידת ונסעו כמה מאות מטרים לבית הכנסת. לא נראה לך מוזר שנעמי לא ממש התפלאה לראות אותנו ? אמר שווילי. ומה אתה אומר איפה כדאי לעצור את מיכאל. בתוך בית הכנסת? ביציאה?

לבסוף הוחלט שהם יחכו למיכאל מחוץ לבית הכנסת. אחרי שהסתיימה התפילה המתפללים יצאו ומיכאל ביניהם. למראה המתפללים שווילי נזכר באביו, יהודי דתי, מקיים מצוות, זיכרון ילדות, אביו כולו שיער לבן, כבר בגיל שלושים הוא הלבין כולו. שיער מלא, אבל לבן. הלבין בין לילה, כך מספרים.

סולימאן העדיף לחכות בניידת. לך אתה שווילי שנצטרך לעצור מישהו מחוץ למסגד אני אלך צחק סולימאן .

יא עצלן. סתם אין לך כוח לצאת מהניידת. או שאתה פוחד שיחזירו אותך בתשובה צחק שווילי. הפעם אני מוותר לך.

שווילי יצא והתחיל ללכת לכיוונו של מיכאל. מיכאל ראה את שווילי ולרגע אחד היה אפשר היה לזהות מבט מבוהל בעיניו שהתחלף במהירות למבט מתנשא משהו.

מיכאל אני מצטער לעשות את זה בשבת אבל אין ברירה ואתה חייב לבוא אתנו לתחנה. יש לנו כמה שאלות לשאול אותך.

אבל כבר חקרתם אותי ובכל מקרה אני לא יכול לנסוע אתכם , עכשיו שבת. השבת נכנסה.

תקשיב אמר שווילי. אתה לא עושה זאת מרצון חופשי, אנחנו מכריחים אותך, אם זה עוזר לך להרגיש טוב יותר.

בלית ברירה מיכאל נכנס לרכב, ושווילי התיישב לידו. מיכאל ישב כולו קפוא, כאילו מנסה להימנע ממגע מיותר עם המכונית הטמאה שמחללת את השבת הקדושה .

מיכאל הוכנס לחדר החקירות . פעם שנייה שאתה משקר לנו. אמר שווילי. אנחנו יכולים לעצור אותך על שיבוש חקירה. כדאי שתגיד עכשיו את האמת את הכול ובלי ומספיק עם השקרים כי אם תמשיך לשקר אתה תסתבך עוד יותר וגם ככה אתה כבר מסובך מספיק .

מיכאל ניסה לחשוב מה הם יודעים. אפילו אם הם יודעים שהוא חזר למאפיה בשעה עשר זה לא אומר כלום עדיין. מיכאל היה מאוד לוגי. הסיק מסקנות מהר כמו שהיה עושה כשהוא היה לומד תורה. זה מה שהוא עשה שנים בתור תלמיד חכם. מיכאל היה מלומד, הוא למד אצל החכמים הגדולים ביותר, והיה קשה מאוד להערים עליו.

אתם בטח יודעים שהייתי אצל שאול פעמיים באותו יום רביעי הארור , הוא אמר לבסוף, (עדיף לתת להם את המידע הזה שהם בטח כבר יודעים הוא חשב בינו לבין עצמו).

ולמה אתה מספר לנו את זה רק עכשיו?

פשוט פחדתי, זאת האמת. פחדתי שאם אספר לכם את זה אז אני אהפוך להיות החשוד העיקרי במותו של אחי שאול.

מה קרה בביקור השני? שאל סולימאן.

רציתי שוב לדבר עם אחי, אמר מיכאל, על ג'וליה, על הגיור, על התינוק. להמשיך את השיחה שהייתה לנו בצהריים. לפני שהתחלנו להתווכח. נשארתי קצת והלכתי אבל הפעם לא רבנו, לא תקפתי אותו. זהו. זה שראו אותי במאפייה בשעה עשר לא מוכיח שהרגתי את אחי. אז נראה לי שאתם צריכים לשחרר אותי. אני אלך ברגל הפעם.

אתה לא הולך לשום מקום מיכאל. אתה נשאר פה בתחנה . ואנחנו יכולים לעשות זאת רק בגלל ששיקרת, ושיקרת פעמיים. על שיבוש הליך חקירה. זוכר ?

מיכאל ניסה לקום ולצאת אבל מייד תפסו אותו הבלשים . מיכאל התנגד אבל הם היו חזקים יותר.

תפסיק להתנגד אמר שווילי. אתה לא עוזר לעצמך. אנחנו עוצרים אותך. עדיף שתשתף פעולה ותתחיל בזה שתרוקן את הכיסים שלך.

שווילי וסולימאן הרפו מאחיזתם. מיכאל נראה יותר רגוע עכשיו ואמר: אבל אני לא מחזיק כסף בשבת. בכל זאת זה הנוהל שבת או לא . ואם לא תרוקן אותם בעצמך אנחנו נעשה זאת במקומך.

מיכאל לא זז ולא הראה שום סימן שהוא מתכונן לרוקן את הכיסים שלו. סולימאן סימן לאחד השוטרים היותר חזקים של התחנה וההוא תפס את מיכאל מאחור. מיכאל ניסה ללא הצלחה להשתחרר מהאחיזה תוך כדי שסולימאן מכניס את ידו לכיסים של מיכאל. מיכאל המשיך להתנגד בעיקר הוא התפתל וזז מנסה להקשות על סולימאן לעשות את החיפוש. אין פה כלום אמר לבסוף סולימאן. הכיסים ריקים.

למשמע הדברים האלו מיכאל פלט אנחת רווחה שבקושי נשמעה אבל שווילי שעמד מולו הצליח לקלוט אותה והבין מייד את המשמעות שלה. שמיכאל מסתיר משהו בכיסים.

רגע רגע , תנו לי לחפש ,אמר שווילי וניגש למיכאל והכניס את ידו עמוק לתוך אחד הכיסים של מיכאל עד שהוא נגע במשהו מתכתי אותו הוא תפס בין אצבעותיו ושלף את "המגן דוד של שאול". אותו מגן דוד שניתן לשאול על ידי הוריו לפני שנים רבות .

מיכאל לוינסון, אמרו הבלשים ביחד, אנחנו עוצרים אותך בקשר למותו של אחיך שאול לוינסון

למחרת, שווילי התעורר מוקדם. הכל ברור עכשיו, אין יותר חידות, אין יותר תעלומות. שאול ומיכאל רבו ותוך כדי המריבה שאול נפל ונחבט בראשו. למזלו הרע המכה הייתה קטלנית ושאול נפטר. מיכאל הוסיף וסיפר לשוטרים שהוא לא יכל לסבול לראות את העיניים של שאול, ולכן הוא כיסה את ראשו וסגר את האור לפני שיצא, וברגע האחרון נזכר במגן דויד של שאול , בהתחלה הוא ניסה להוריד אותו אבל כשלא הצליח הוא פשוט תלש אותו מצווארו של אחיו פעולה שהשאירה את הסימן על צווארו של שאול.

אבל עדיין נשארה לו לשווילי משימה אחת נוספת, לא קלה: להיות זה שמספר לנעמי, אשתו של מיכאל, שבעלה עצור, בקשר למותו הגיס שלה. אבל איך עושים דבר כזה? איך מספרים לאישה שבעלה עצור באשמת הריגתו של אחיו

שווילי לקח איתו את השוטרת אווה במקרה ונעמי תצטרך קצת תמיכה נשית.

כשהדלת נפתחה ושווילי ראה את מבטה של נעמי הוא הבין מיד שהמשימה לא תהיה קשה כל כך אחרי הכול.

ידעתי כבר מזמן היא אמרה. פשוט הרגשתי.

אולי זה קצת יקל עליך לדעת שבעצם זאת הייתה תאונה, אמר שווילי. זה לא היה בכוונה, מיכאל לא התכוון להרוג את אחיו .

הכול מלמעלה. השם נתן, השם לקח, אמרה נעמי, תודה לכם.

השוטרים נפרדו מנעמי ויצאו לרחוב .

תוכל להחזיר אותי הביתה? אמרה אווה בדרך למכונית . אני חייבת לשחרר את הבייביסיטר.

לא ידעתי שיש לך ילדה, כי הרי את גרושה אמר שווילי.

נכון אני גרושה אבל לפני כן הייתי נשואה. וזה מה שקורה שאתה נשוי. נכון שווילי? אמרה והוסיפה קריצה שובבה. אז כן . יש לי ילדה בת חמש. אולי תיכנס לשתות קפה ?

לא , אני לא יכול , תודה בכל זאת, אולי פעם אחרת , אני עסוק, אמר שווילי ומלמל עוד משהו לא ברור , ולפני שהספיק לסיים את להגיד את הדברים האלו קלט כמה טיפשי זה להגיד דבר כזה לשוטרת . הרי הפרשה הסתיימה, אז במה הוא עסוק בדיוק? ועכשיו שבת בערב. ולמה בכלל הוא אמר לא! ממה הוא מפחד. מה גרם לו להגיד לא! אין לו אישה בבית. הוא אדם מבוגר. פנוי....

אווה נשמעה מאוכזבת ויצאה מהאוטו בלי להוסיף מילה. שווילי כעס על עצמו. הוא השתהה קצת לפני שהכניס את הרכב להילוך, התלבט אם לקרוא לאווה אבל בסופו של דבר הוא החליט לנסוע משם.

שווילי הגיע לדירתו ורצה לשכוח מהכול והתכונן לשתות כוס קפה, אבל המחשבה הזו על הטעם התפל של הקפה ששותים אותו לבד הציקה לו עד כדי כך שהוא ניגש לטלפון.

הוא הרים את שפופרת הטלפון וחייג לאווה.

הקדמה

הסיפור הקצר "מותו של אופה" מבוסס על הספר באנגלית שכתבה אמא שלי ז"ל שנקרא DEATH OF A BAKER

הספר באנגלית נכתב בתור רומן בלשי. הוא היה אחד משני ספרים שהיא התחילה לכתוב אי שם בשנות ה90 וסיימה בתחילת שנות האלפיים. הספר השני שהיא כתבה נקרא MURDER AT THE GATE OF WELCOME נכתב גם הוא באנגלית וגם הוא נכתב כרומן בלשי.

הדמויות הראשיות בשני ספרים אלו הם שני שוטרים במשטרת חיפה , שווילי וסולימאן . שווילי היהודי ממוצא גרוזיני וסולימאן הערבי ישראלי.

אמא שלי ג'ויס התמקדה בעלילה הבלשית משטרתית. היא הושפעה מאוד מסופרים כגון אגתה קריסטי וג'ון לה קארה.

כמו כן היא אהבה לצפות בסדרות משטרה בריטיות בעיקר של ה BBC שאין ספק שגם הן היו מקור השראה לכתיבתה.

בספרים באנגלית אימא שלי שמה דגש על העבודה המשטרתית. על פענוח המקרים . בנוסף לכך היא אהבה להכניס לתוך העלילה את התכנים שהעסיקו אותה ושמהם היא הושפעה: יחסים בין אנשים. יחסים בין יהודים לערבים. יחסים בין דתיים לחילוניים ואת החיים של העולים מברית המועצות לשעבר. היא גם אהבה לתאר את החיים בישראל, את המנהגים , את הפוליטיקה הישראלית, בעיקר פוליטיקה שקשורה לתהליך השלום , ואחרון אבל לא חביב : מעמד האישה . היא כתבה את הספרים האלו כשהיא הייתה בשנות השבעים לחייה ולכן טבעי היה שהיא תכתוב גם על זקנה ,

סגנון הכתיבה שלה הושפע מהתיאטרון ומהמחזות ומהיצירות הקלאסיות אותן היא אהבה. במיוחד של שייקספיר .

הסיפור DEATH OF A BAKER שימש אותי בעיקר בתור סוג של שלד או תבנית על מנת להכניס תכנים משלי אבל ניסיתי עד כמה שאפשר היה להשאיר את התכנים המקוריים. לכן בסיפור מותו של אופה בעברית אני פחות מדגיש את החלק הבלשי במיוחד לא את הפרטים הקטנים שהם כל כך חשובים בפענוח מקרים משטרתיים , שבהם אמא שלי אהבה להתמקד ומהווים חלק חשוב ברומנים בלשים וסדרות משטרה .

תוך כדי הכתיבה עברתי תהליכים מעניינים . חשבתי שזה יהיה יותר קצר וקל אבל ראיתי עד כמה זה קשה לכתוב ספר. אפילו אם זה רק סיפור קצר יחסית .בהתחלה בעיקר חשבתי רק לסיים את הספר. רציתי כבר לראות אותו גמור. לתת לאנשים שקרובים אלי לקרוא אותו ולשמוע את דעתם. הבנתי שהרצון הזה הוא טבעי. רצון ליצור. לעשות משהו משמעותי. להשלים משימה. אבל הרצון הזה התנגש עם עוד צורך. לדייק. לעשות משהו איכותי יותר למרות שזה גרם לי לדחות שוב ושוב את סיום הכתיבה. התובנה הזו ועוד הרבה תובנות ושינויים שעברתי תוך כדי הכתיבה הפכו את הכתיבה כמעט למשהו טיפולי. אפילו לתחביב. וזה הפך את הכול למהנה יותר. בשלב מסוים התחלתי להסתכל על המציאות היום יומית שלי איך היא יכולה להתאים לסיפור. איך אני יכול לכתוב על האנשים שאני פוגש. על המחשבות שלי. על הזיכרונות. ועוד ועוד.

החלק הקשה , אולי הקשה ביותר הוא להמציא סיפור עם עלילה בנויה היטב. אני לא הצטרכתי להתעסק עם זה הייתה לי הזכות להשתמש בסיפור של אמא שלי. וללא ספק זה עשה לי חיים קלים.

לסיום אני בטוח שאמא שלי לא הייתה נפגעת מכך ששיניתי את הספר שלה. במיוחד שלא הדגשתי את מה שהעסיק אותה. היא הייתה עושה הכל בשבילנו . היא תמיד רצתה שאנחנו הילדים שלה נצליח. שיהיה לנו טוב גם אם זה אומר שאשנה משהו שהיא כתבה.

אבל בכל זאת אני מקווה שיום אחד אחרי שאסיים לכתוב את הסיפור הקצר הזה,

אתרגם את הספר בצורה יותר נאמנה למקור, ואנסה גם להוציא לאור באנגלית את DEATH OF A BAKER שכתבה אמי היקרה.

הספר הזה מוקדש קודם כל לאמא שלי. שאהבה ללא תנאי את הילדים שלה אותי והאחים שלי יונתן, גדעון ,ויעל ולכל שלוש עשרה הנכדים שלה.

והספר הזה גם מוקדש לילדים שלי . אביב נעם ויובל. שגם אני אוהב אותם ללא תנאי.

ואני רוצה להודות לכל אלו בסביבתי שעזרו לי עם הכתיבה של הסיפור הזה:

ליולי שנתנה לי עצות חכמות ותמיד מראה לי איך לחשוב ולהסתכל על הדברים בצורה לא שגרתית ומקובלת, ונתנה לי את האהבה ואת השקט ואת התמיכה שבלעדיהן לא הייתי מצליח לסיים את הכתיבה.

ואחרונה חביבה אני רוצה להודות לדליה האמא של הילדים שלי שגם ממנה למדתי המון ושעזרה לי להתפתח ולעבור שינויים לטובה , ושהייתה ושעדיין מאוד משמעותית בשבילי.