לגלות מחדש את יוון: טיול בחצי האי פיליון ובאיים הספורדיים

נופים הרריים, חופים עם מי טורקיז צלולים, טברנות מעוררות תיאבון ובעלי חיים נדירים: אזור פיליון והאיים הספורדיים קורץ למטיילים שמחפשים שקט ולחובבי ההרפתקאות והטבע

350 קילומטרים צפונית לאתונה, בחוף המזרחי של יוון, נמצא אחד האזורים היפים ועדיין מהפחות מוכרים של המדינה - חצי האי פיליון. סיבה אחת לכך שהמקום פחות מוכר (אם כי נמצא בעלייה מתמדת) היא שרוב התיירים נופשים ומטיילים באיי יוון ובאתרים ההיסטוריים המפורסמים, ולא מגיעים לאזורים שמחוץ למסלול הטיולים הרגיל. ובכן, הפסד שלהם. הסיבה השנייה היא שפיליון הוא אזור הררי, הכבישים מפותלים והנסיעות ארוכות יחסית בעבור המרחקים הקצרים, עניין שמונע מחלק מהמטיילים להגיע לאזורים הללו.

חצי האי פיליון הוא גן עדן לאוהבי טבע ושקט, ומתאים במיוחד לאנשים שאוהבים לטייל ברגל. הוא עד כדי כך יפה ופסטורלי שלפי המיתולוגיה היוונית, פיליון נבחרה על ידי האלים למקום מושבם בקיץ. בשנים האחרונות יותר ויותר מטיילים ישראלים מגיעים ליוון וגם לפיליון בחיפושיהם אחרי אזורי תיירות פחות המוניים, ללא שום זכר לדילים של הכל כלול, אלא מקומות שבהם אפשר לשלב נופש על שפת הים עם טיולים בטבע וביקורים בכפרים מסורתיים.

“Do you have a design in mind for your blog? Whether you prefer a trendy postcard look or you’re going for a more editorial style blog - there’s a stunning layout for everyone.”

האטרקציות העיקריות של חצי האי פיליון, שנקרא גם הר פיליון, הם חופים מדהימים וים צלול שלא מביישים את החופים האקזוטיים בעולם, הרים עם פסגות מושלגות גם בחודשי האביב וכפרים אותנטיים.

לא רוצים מיסים

רוב הכפרים בהר פיליון נוסדו בסביבות המאה ה-13 על ידי יוונים שנמלטו מההכובש הטורקי אשר גבה מהם מיסים כבדים. כאן אולי אפשר למצוא את השורשים למשבר הכלכלי שהתחיל ב-2010 והגיע לשיא לפני כשלוש שנים, שבחלקו נגרם עקב אי תשלום מיסים? לפי דעת רבים, בגלל המיסים הגבוהים ששילמו היוונים לטורקים, אלו פיתחו "רגישות" והתנגדות לתשלום המיסים, עד היום כשהם כבר מזמן לא תחת שלטון זר.

אזור פיליון נשאר מבודד ועצמאי יחסית גם בתקופות הכיבוש השונות של יוון בהתחלה על ידי הטורקים ואחר כך הגרמנים. אפילו כבישים לא היו פה עד שנות ה-50 של המאה הקודמת, והתנועה בין הכפרים באזור התנהלה בשבילי חמורים שנקראים KALDERIMI שעדיין משמשים את הכפריים. בשנים האחרונות הוסבו שבילי חמורים אלה למסלולי טיולים רגליים מקסימים.

הבידוד היחסי של אזור זה הוא כנראה הסיבה לכך שגם האוכל בפיליון נשאר מסורתי ולא הושפע מהמטבח של הכובשים הטורקים, כמו מקומות אחרים ביוון. אם כבר במטבח עסקינן, רוב האוכל בשאר המקומות שהתיירים חושבים ליווני מקומי, הוא בעצם מבוסס על המטבח הטורקי וסימנים לכך אפשר למצוא בשמות חלק ניכר מהמנות, שמקורן בטורקיה השכנה וכאן עברו פרשנות יוונית.

ובכל זאת, שני מאכלים מסורתיים יש לפיליון. הראשון הוא ארנבת בתנור (ישנם אנשים בפיליון שעוסקים בצייד) והשני הוא -Spetsofai, שהמרכיבים העיקריים בה הם נקניקיות חריפות, עגבניות, פלפלים ובצל.

ביוון פחות נהוג לאכול ירקות ופירות מחוץ לעונתם, וגם העברת סחורות בין האזורים השונים של יוון פחות מפותחת (בטח בהשוואה לישראל), לכן תמצאו בכל רחבי המדינה, הן בחנויות המזון והן בטברנות ובמסעדות (במיוחד בפיליון), את מה שגדל באזור עצמו. בפיליון למשל אפשר לקנות סחורה מקומית הכוללת דובדבנים, תאנים וענבים בעונתם בלבד, לצד גבינות עזים וזיתים שלעיתים קרובות הם תוצרת גינתם של בעלי החנויות עצמם.

יאניס בעלה של קריסטינה, הבעלים של טברנה יוצאת דופן בכפר הגדול זגורה, מקומי שמזכיר את דמותו של זורבה היווני, אמר לי פעם באנגלית עם מבטא יווני בולטWhy buy cheese in a plastic box that comes from Denmark, if i can make it here? "למה לקנות גבינה המיוצרת בדנמרק בתוך אריזת פלסטיק אם אני יכול לעשות אותה במקום". לרוב, באיכות גבוהה בהרבה. מעבר לגבינות ופירות נפלאים, פיליון היא מעצמת תפוחים אותם הם גם מייצאים לארצות אירופה תחת הלוגו ZAGORIN.

המשקה החריף הנפוץ בפיליון הוא לא האוזו המוכר והידוע מאתונה והאיים, אלא הציפורו (Tziporo), שמוגש עם מזאטים. מומלץ להתחיל כך את הארוחה בטברנה, או להיכנס לאחת מהאוזריות (שבפיליון נקראות Tsiporakia) שלא מגישות דבר מלבד ציפורו ומאזטים, עד שהבטן מתמלאת, או שלא יכולים יותר לעמוד על הרגליים.

עדות למסורתיות החזקה של תושבי המקום ניכרת גם במקומות הלינה: בפיליון עדיין אין מלונות גדולים, אלא בתי מלון קטנים ומשפחתיים, צימרים או כפי שהם נקראים ביוונית - Domatia, בדרך כלל בתוך הכפרים ובסמוך למאפיות, סופלקיות וכמובן בתי קפה.

בשנים האחרונות (במיוחד בתקופת המשבר הכלכלי ביוון וירידת מחירי הנדל"ן) קרקעות ובתים ישנים נקנו על ידי זרים, בדרך כלל תיירים שטיילו במקום והתאהבו בו כולל ישראלים כמובן. הבתים האלו שופצו על פי התקנים הארכיטקטוניים המחמירים של האזור, והפכו להיות גם אופציות לינה לתיירים.

חופים הם לפעמים

את החופים היפים ביותר בפיליון אפשר למצוא בצפון מזרח חצי האי, ליד הכפר חורפטו שבהם השמש זורחת בים ושוקעת בהרים מאחור. הים מאוד נקי באזור זה, והמים צלולים וצבועים בצבע טורקיז שלא היה מבייש חופים טרופיים בתאילנד.

מההר שמגיע ממש עד לים ומתנשא מעליו, זורמים מעיינות מהם אפשר לשתות בזמן שנמצאים בחוף, וההר יוצר צל טבעי החל מהשעה 13:00 בצהריים בערך.

עם זאת, החופים המזרחיים נתונים "למצבי רוח" ויכולים להיות סוערים יום אחד וחלקים כמו מראה למחרת. לעומתם, החופים המערביים מדרום לעיר וולוס (Volos) פחות נקיים וצלולים, ואין בהם צל טבעי או מעיינות זורמים אבל הם תמיד שקטים כי הם נמצאים בתוך מפרץ Pagastiko.

חורפטו הוא אחד המקומות הנוחים לשהייה של מספר לילות. האזור אהוב מאוד על התיירים היוונים, ובשנים האחרונות מגיעים יותר ויותר תיירים אירופאים וגם ישראלים. בעונת התיירות, במיוחד ביולי-אוגוסט, מומלץ להזמין מקומות לינה מראש מפני שמדובר באזור קטן ומספר מקומות הלינה בו מוגבל במיוחד ברצועת החוף. הלינה היא בדרך כלל במלונות צנועים ומשפחתיים, בדירות ובתים שמושכרים לתיירים בעונת הקיץ שאין בהם זכר ל"פינוקים" שהישראלים מכירים מהארץ וממקומות אחרים בעולם, אבל יש בהם המון קסם ואווירה.

מחורפטו ניתן להגיע בקלות לכמה מהחופים היפים ביותר ביוון: הראשון הוא אגיה סרנדה (Agia Saranada)

והשני הוא חוף פקיסטרה (Fakistra), שאליו אפשר להגיע רק ברגל או בסירה - זהו חוף שנראה כאילו יצא מסיפורו של רובינזון קרוזו.

בין חורפטו לפקיסטרה נמצא כפר הדייגים דמוחרי (Damucari), שהוא בעיני רבים גולת הכותרת של האזור. זהו הנמל הטבעי היחיד באזור פיליון. בנמל עגנו בעבר ספינות שהביאו עמן סחורות שאוכסנו בבתים בקרבתו. חלק גדול מהבתים הללו שוקם והפך להיות מסעדות דגים ומקומות לינה מקסימים. על הגבעה שמעל הנמל בנו הוונציאנים מבצר ששרידיו מוסיפים יופי ואווירה למקום. הכפר, אגב, היה אחד הלוקיישנים לצילומי הסרט "מאמא מיה". אין כניסה לדמוחרי ברכב. יש צורך לחנות מחוץ לכפר ואז לרדת במדרגות חמורים. לדמוחרי אפשר להגיע בסירה וגם בטיול רגלי יפהפה שאורך כשעה וחצי מהכפר Tsagaranda, שבו נמצא עץ הדולב שנחשב לגדול ולעתיק ביותר ביוון.

בין ערים ובין כפרים

וולוס, בירת האזור, היא עיר נמל ממנה יוצאות מעבורות לאיים הספורדיים סקיאטוס אלוניסוס וסקופלוס ולמקומות אחרים ביוון. מעבר לכך, היא מחזיקה גם באוניברסיטה נחשבת והיא עיר סטודנטיאלית מלאת חיים, במיוחד לאורך הטיילת בשעת ה-Volta, טיול הערב של המקומיים. בוולוס גם רובע יהודי ואנדרטה לזכר יהודי העיר שנרצחו כמעט כולם על ידי הנאצים.

בוולוס ניתן לחוות חוויה עירונית יוונית טיפוסית, דהיינו הרבה מסעדות, בתי קפה, מועדוני מוזיקה שפעילים בעיקר בחורף מחוץ לעונת התיירות כמו שנהוג בכל ביוון, שופינג וכמובן הליכה ברחובות העיר החביבה הזו.

ברחבי פיליון פזורים כפרים מסורתיים יפים. למשל, ליד וולוס ישנם שני כפרים שחייבים לבקר בהם, פורטריה

(Portaria) וצמוד אליו מקריניצה (Makrinitsa). במרכז פיליון, ממוקמים הכפרים מילייס (Milies) וויטסה (Vitsa),בהם אפשר למצוא בתי אחוזה גדולים בנויים בסגנון ארכיטקטוני שונה ואופייני לאזור עם גגות צפחה, חלונות עץ צרים וארוכים וציורים של צורות גאומטריות על הקירות. הכפרים בפיליון בנויים באותה התמה: מעיינות וכיכרות שמוצלות בעצי דולב ענקיים ועתיקים. אחד מהם, שנמצא בכפר טסגרנדה, נאמד בכאלף שנה והוא נחשב לעתיק ולגדול ביותר ביוון, ואולי אפילו בעולם כולו. בדרום פיליון, האזור פחות הררי והנוף יותר ים תיכוני. כאן ישנם כפרים בעלי צביון מעט שונה, הם פחות טובלים בירק וכמות המעיינות קטנה יותר. כפר מיוחד כזה נמצא באי הקטן טריקרי (Trikeri) שאליו מגיעים בהפלגה קצרה מדרום פיליון. זהו מסוג הכפרים בהם כולם מכירים את כולם ובקיץ יש יותר תיירים ממקומיים, כאשר כמעט כל האקשן שבו מתרחש בכמה עשרות מטרים מרובעים סביב הנמל הקטנטן. בטריקרי מספר חופים כולל החוף הירוק (Green Beach) ובדרך אליו מנזר קטן בו ניתן ללון תמורת סכום סמלי.

מי שמתכנן להגיע לפיליון, כדי שיפנה לעצמו לפחות שבוע בגלל הנסיעה היחסית ארוכה משדה התעופה: הנסיעה מאתונה לוולוס, שדרכה חייבים לעבור בכניסה וביציאה מפיליון, לוקחת כ-4 שעות, ומסלוניקי מעט פחות. אפשר להגיע מאתונה וסלוניקי גם ברכב שכור וגם באוטובוס (אפשר גם ברכבת, אולם זו אופציה פחות טובה).

ב-2017 התחילו להפעיל טיסות שכר ישירות מבן גוריון לשדה התעופה הקטן מחוץ לעיר ולוס וכנראה שגם השנה תהיינה טיסות ישירות לפיליון בחודשי הקיץ.

כנסיות לבנות וכלבי ים: האיים הספורדיים

מומלץ לשלב בטיול לפיליון ביקור באיים הספורדיים הקרובים (ספורדיים = מפוזרים), שבעצם ממוקמים באותו אזור גיאוגרפי. באיים עצמם יש הרגשה שכולם בחופש, תיירים ומקומיים כאחד. הכפרים המרכזיים שקטים ולעיתים כמעט שוממים ביום, אך בלילה הומים במטיילים, יושבי בתי קפה, מסעדות וברים מסוגננים.

החוויה המיוחדת מתחילה כבר בהפלגה במעבורות, שם מצטופפים ביחד תיירים מכל רחבי העולם, יוונים משופמים, אלמנות לבושות בשחור וגם מקומיים שמעבירים "סחורות" כולל תרנגולות, עיזים וכדומה.

הנוף שנשקף מהמעבורת כולל את האיים הקטנים שבהם בתים צבועים בלבן, כנסיות, נוף יווני ציורי למהדרין. לעיתים קרובות ניתן גם לראות דולפינים שוחים בקרבת המעבורות, עניין שמעורר התרגשות רבה בקרב המטיילים.

המעבורת עוצרת בסקיאטוס (Skiathos), האי הקרוב ביותר לפיליון, לפני שהיא ממשיכה לסקופלוס ואחר כך לאלוניסוס, ממנו היא חוזרת לוולוס.

סקיאטוס הוא האי הפופולרי והקוסמופוליטי ביותר. יש בו שדה תעופה בינלאומי, ובקיץ מגיעות טיסות שכר מדי יום מארצות אירופה (כולל ישראל). בסקיאטוס למעלה מ-60 חופים, המפורסמים הם קוקונריס ובננה ביץ'. החופים השווים נמצאים באיים הקטנים ליד סקיאטוס, אליהם ניתן להגיע בהפלגה קצרה שיוצאת מספר פעמים ביום בתקופת הקיץ. מומלץ במיוחד הוא האי הקטן Tsougkrias.

סקופלוס, האי הבא אחריו, הוא אי הררי וירוק מאוד. יש בו כמה חופים יפים עם מים בצבע טורקיז, לצד מסלולי הליכה רבים. העיירה המרכזית באי נותרה אותנטית ובנויה בסגנון ארכיטקטוני מסורתי. אחד המאפיינים שלה הוא הכנסיות הזעירות הצבועות בלבן - יותר מ- 120 כאלו פזורות בעיירה ונמצאות כמעט בכל רחוב.

אלוניסוס הוא האי המרוחק ביותר וגם הפחות מיושב. במקומות רבים בו עדיין אין חשמל ומים זורמים, ובהתאם אפשר למצוא הרבה חופים מבודדים וקסומים. מהאי ניתן להגיע בהפלגה קצרה לשמורת טבע ימית בה ניתן לראות בעלי חיים נדירים, כולל זן מיוחד של כלבי ים. זהו אי שמתאים במיוחד לאוהבי טבע, לכאלו שמחפשים יותר שקט.

איך מגיעים?

לאיים הספורדים ניתן להגיע במעבורת או ב"דולפין" (רחפת) מוולוס. במידה ורוצים רק "לטעום" מהאיים, אפשר להצטרף להפלגה יומית לסקיאטוס שיוצאת מהמזח הקטן של הכפר פלאטאניאס (Platanias) שבדרום פיליון או ב-taxi boat (פרטים נוספים). מהאיים הספורדיים ניתן לצאת להפלגות יומיות לאיים קטנים יותר ולשמורת הטבע הימית. בדרך כלל ההפלגות כוללות ארוחה בטברנה בחוף מבודד, וקפיצה מהספינות לים לשחייה במים הצלולים והנקיים של הים האגאי.

מומלץ לשלב טיול בפיליון עם טיפוס להר האולימפוס (פופולרי לאחרונה בתור חלק מטיול בר מצווה), וגם ביקור במנזרים התלויים של מטאורה (מרחק של שעה וחצי נסיעה מוולוס) אחד משבעת פלאי תבל ואתר מורשת עולמית.

במיוחד כדאי לבקר במנזר המיוחד AG TRIADA בו צולם הסרט "לעיניך בלבד" בסדרת ג'יימס בונד (האתר סגור בימי חמישי). ואם כבר מגיעים למטאורה, והזמן והכסף מאפשרים, כדאי גם להמשיך עוד קצת מזרחה לחבל ZAGOCHORIA המוכר לישראלים בתור זגוריה או ויקוס. זהו אזור הררי, ללא ים, יחסית צחיח ודליל באוכלוסיה. האזור מתאים במיוחד לטיולים רגליים, לטרקים בהרים שבחלקם הם אפילו אתגריים. ישנה אפשרות גם לרפטינג משפחתי בעונת הקיץ או אתגרי באביב אחרי הפשרת השלגים בהרים. מקומות הלינה העיקריים הם בכפרים אריסטי, מונודנדרי ומיקרו ומגלו פפיגו.

מידע שימושי לטיול בפיליון והסביבה

אל על ואייגיאן איירליינס הן שתי החברות העיקריות שטסות ליוון כל השנה. רוב הטיסות הן לאתונה ולסלוניקי. החל מ-2017 ישנן טיסות ישירות לפיליון בחודשי הקיץ בלבד.

את מקומות הלינה ניתן להזמין דרך בוקינג ו-airbnb. לעיתים קרובות האתרים האלו מראים על תפוסה מלאה, אבל המציאות מוכיחה כי דרך אתרי המקומות ישנה זמינות, וניתן ליצור קשר ישירות עם בעלי המלונות ומקומות הלינה. בנוסף, ישנם גם מספר אתרי קמפינג בפיליון המיועדים ללינת שטח.

בגלל הנסיעה היחסית ארוכה לפיליון מומלץ לצאת מהארץ בטיסת בוקר ולחזור בטיסת לילה, כך אפשר גם לחסוך לינה באתונה, ולהרוויח יומיים נוספים בפיליון.

הנסיעה לפיליון היא יחסית פשוטה גם מאתונה וגם מסלונקי עולים על הכביש המהיר,A1 שנקרא גם E75, זהו כביש אגרה (מומלץ להכין מטבעות בסך של 25 יורו בערך) שמחבר את צפון יוון עם הדרום ואז יוצאים במחלף לוולוס.

מומלץ לשכור את הרכב בשדה התעופה מאחת החברות הגדולות והמוכרות על מנת לחסוך את הטרטור של הסעה ל-pick up point מחוץ לשדה. חשוב מאוד לזכור לעשות רישיון נהיגה בינלאומי בארץ לפני שטסים ליוון. אחרת לא יתנו לכם לקחת את הרכב שהזמנתם וכך תחסכו לכם הרבה כאב ראש ותתחילו את הטיול ברגל ימין.

למרות ההסתמכות של הישראלים על ווייז, ביוון מערכות הניווט השונות לא יעילות כמו בארץ במיוחד לא באזורים הכפריים של יוון. לא פעם שמעתי סיפורים על נהגים שהתעקשו לנווט באמצעות ווייז ומצאו את עצמם בתוך האוטו בכביש שנגמר וממולם הר גבוה. כמו כן מומלץ לא לנסות לנסוע בכבישים שעוברים בהרים למרות שבמפה הדרך נראית קצרה יותר. הסיבה היא שהכבישים האלו צרים ומפותלים ואתם עלולים למצוא את עצמכם תקועים אחרי שיירת משאיות שנוסעות במהירות איטית בדרכים האלו.